משפט שי דרומי: בושה למדינת ישראל

פורסם: 15 ביולי 2009

אחרי משפט שנמשך שנתיים בערך, חבר השופטים "הנכבד" החליט לזכות את שי דרומי מחמת הספק, ולא להרשיע אותו בהריגת הפורץ שחדר לביתו. אני באמת משתומם על הטמטום ששולט במדינת ישראל, כי אם לאדם אין זכות להגן על עצמו בשטח ביתו – אנחנו באמת חיים במדינת חלמאים. מקרה שי דרומי מלמד אותנו שאם נעז להגן על עצמנו או על רכושנו – פשוט נעמוד למשפט.

ומדוע שי דרומי זוכה מאשמת הריגה? שוב – רק מחמת הספק. לא בגלל (חס וחלילה) שיש לו זכות להגן על עצמו, על בני ביתו ועל רכושו מפני הפורץ. זה אסור. כי במדינת ישרא-חלם אנחנו צריכים לאפשר לפורץ לעשות בנו ובבני משפחתנו כבשלו, ולקוות שהוא לא ירצח אחד מאתנו אם חדר לביתנו. צריך להוכיח שהפורץ רצה להזיק לנו, על מנת שנוכל לטעון להגנה עצמית; לא מספיק להראות שהוא פרץ הביתה. אפשר לשבת על הנדנדה במרפסת ולצפות בו גונב את מה שהוא רוצה, כי כל עוד אין לו כוונה להרע לנו עצמנו – אסור לנו לירות בו או להזיק לו. כן, מערכת המשפט לא מנותקת מהמציאות. בכלל לא.

אני לא אכביר במילים הפעם, כי באמת אין מילים שישוו לגודל הטמטום של מערכת המשפט הישראלית. אני רק מאחל לכל המתנגדים לזיכוי שיום אחד מישהו יפרוץ לביתם שלהם – והם ייאלצו לעמוד במצבו של שי דרומי. אולי אז יבינו מה ההבדל בין אוטופיה משפטית ובין המציאות הטופחת על הפנים ללא רחמים. עצם העובדה שאדם כמו שי דרומי צריך בכלל לעמוד למשפט רק בגלל שהגן על עצמו, היא מחפירה בפני עצמה.

כותב רועי כ"ץ, היום באתר וואלה: "שי דרומי עשה את מה שכל אדם מפוחד ושפוי היה עושה במצבו – הוא הגן על עצמו ועל רכושו ושלח את האיש שמתפרנס מגניבה ושוד לפגוש את בוראו. זהו לא יום חג לשלטון החוק בישראל. זהו יום עצוב מאין כמוהו. זהו היום שמוכיח שאין משטרה בישראל וכל אדם זכאי וצריך להגן על חייו ורכושו בכל אמצעי שעומד לרשותו. הרכב שופטים קובע היום תקדים חשוב ומשמעותי, תקדים שיהדהד מהר הנגב ועד ערד, מבקעת באר שבע ועד חבל אשכול. יידע כל פורץ וגנב שהיום בו הוא מחליט לשלוח יד לרכוש של אדם אחר יכול להיות יומו האחרון."

אני מסכים עם האמור לעיל, אבל לא בגלל ששי דרומי זוכה; אלא בגלל העובדה שבכלל היה ספק שהוא עשה משהו מלבד להגן על עצמו. במדינת ישראל הנאורה והמתקדמת שופטים קודם את זה שהגן על עצמו, ואחר כך דנים בשאלה מה עשה הפורץ/גנב/פושע. ישראל רק מידרדרת והולכת: ילדים בני 10 מחזיקים סכינים, בעלים רוצחים את נשותיהם על דבר של מה בכך ואנשים משתוללים כמו בהמות עם רצח בעיניים; וכאשר מישהו מעז להגן על עצמו מכל אלה – הוא עומד למשפט. בושה וחרפה.

אומנם אמרתי שלא אכביר במילים, אבל הזעם והכעס שלי הם שהתוו את הפוסט הזה. היום אני מתבייש להיקרא ישראלי, ומתבייש על שאני חי במדינת מטומטמים שכזו; מדינה שבה החוק חשוב יותר מחיי אדם ומזכותו הטבעית להגן על עצמו; זכות ששום חוק לא יכול לבטל (ואם כבר אז להפך – זכות טבעית זו היא שבכלל הביאה ליצירתו של החוק מלכתחילה). החוק נועד להגן על חיי אדם, ולא בני אדם נועדו להיות מועלים על קרנות המזבח של החוק. אבל במדינת ישראל, כמו בישראל, למה כבר אפשר לצפות? בטח שלא לשפיות ולהבנה.