הנבואה (זהירות: ספוילר לפניך)

הנבואה / Knowingהסרט “הנבואה” (Knowing) נפתח בשנות ה-50 בארצות הברית. אנו מתוודעים לעולמה של ילדה מופנמת ושתקנית, לוסינדה, שכותבת סדרת מספרים מוזרה הנטמנת בקפסולת זמן.

חמישים שנה לאחר מכן המכתב מגיע לידיו של קיילב, בנו של האסטרופיזיקאי ג’ון קסטלר. ג’ון מבחין בכך שיש סדר במספרים – הם חוזים את כל האסונות שאירעו בעשרות השנים האחרונות, וגם כמה אסונות עתידיים לבוא.

מסתבר שבנו של ג’ון, קיילב, הוא ילד יוצא דופן, בדיוק כמו לוסינדה שכתבה את סדרת המספרים. גם הוא, כמוה, שומע לחשושים מוזרים. בשלב כלשהו גם בתה ונכדתה של לוסינדה נכנסות לסיפור, כאשר הנכדה אף היא שומעת את אותם לחשושים, שגרמו לסבתה לכתוב מספרים בכתיבה אוטומטית. כאן הסרט עוסק ביחס שלנו אל אנשים חריגים בחברה, ובייחוד לאלו ששומעים קולות, מתקשרים עם ישויות או מוכנסים לבתי חולים פסיכיאטריים בטענה שהם לא-שפויים.

בינתיים אנשים מוזרים פולשים לחייהם של הפרופסור ושל בנו, ונדמה שהם חורשי-רעה. האסונות הנותרים מתממשים אחד אחרי השני, ותפישת עולמו האקראית של פרופ’ קסטלר מתהפכת על פיה. לא עוד יקום אקראי (“Shit happens”, כדבריו בעת שיעור באוניברסיטה), אלא יקום שבו יש יד מכוונת באירועים מסוימים; יד מכוונת המוצאת ביטוי במספרים – רמז להשפעת המתמטיקה מימי הפיתגוראים ועד תורות הפיזיקה בנות ימינו. בנוסף, קסטלר ובתה של לוסינדה מוצאים ציור תנ”כי ובו רואים את אלוהים יורד מהשמיים, עדות לכך – לדעתי – שמדובר פה ביותר מאשר רק חיזוי מתמטי. אבל אחזור לכך עוד מעט.

המספרים אומרים שיש עוד אסון אחד אחרון שבו כל העולם יימחה. אותם אנשים מוזרים, בעלי פרצופי האבן הקרים שלהם, מקפידים תמיד להיות בקרבת מקום ואף מתערבים לפעמים בחייהם של הפרופסור, של בנו ושל האחרים. פרופ’ קסטלר מגיע למיקום האחרון המצוין בסדרת המספרים, ונדהם לגלות שאותם אנשים אינם אלא חוצנים דמויי-מלאכים, היורדים מן השמיים בחללית הדומה להפליא לזו שיש בציור התנ”כי שראה מקודם.

לכן ציינתי שלדעתי מדובר פה ביותר מאשר החיזוי המתמטי של המספרים: אומנם המסר הוא שאלוהים הוא בעצם אותם חוצנים, שנראו לבני האדם הקדמונים כאל רב-כוח; אבל כאשר החוצנים בסרט משילים את דמותם האנושית והופכים לישויות-אור, אנו מבינים שגם אלוהים הוא חלק מהמשחק הזה, גם אם הוא לא מוזכר כאן מפורשות. עושי-דברו הם החוצנים – המלאכים שלו, הדואגים ליצורים החיים ביקום.

החוצנים רוצים להציל את הילדים ששמעו את קולם הטלפתי – עדות לכך שאותם ילדים הם השלב הבא באבולוציה של בני האדם, והם אלו שראויים להינצל מן האסון המתקרב (שריפת כדור הארץ על ידי להבה סולרית מהשמש). פה הסרט משתמש בדימויי יום הדין – רק אלו שהיו טובים ושצייתו לקול האל (שמעו את הלחשושים והגיעו לקואורדינטות שציינו המספרים), יינצלו מהאסון. פרופ’ קסטלר נחרד לגלות שרק בנו והנכדה של לוסינדה מוזמנים לעלות לחללית הממתינה, ובלב שבור הוא נאלץ להיפרד מבנו כדי להצילו.

לנוכח כל ההקשר התנ”כי-אפוקליפטי של הסרט, כשצפיתי בסצינה הזו נזכרתי אוטומטית בעקידת יצחק. גם אברהם אבינו נאלץ לוותר על ילדו כיוון שכך דרש אלוהים, ואילו כאן פרופ’ קסטלר נפרד מבנו לפי דרישת החוצנים. הם לא מכריחים אותו או את בנו לעשות דבר; הם פשוט מצפים משניהם להבין שאין ברירה אחרת – או שאחד יחיה והשני ימות, או ששניהם ימותו. הכול תלוי ברצונם החופשי.

הילדים נלקחים לחללית על ידי החוצנים, ובסצנת ההמראה אנו רואים חלליות רבות נוספות העוזבות את כדור הארץ בו-זמנית. או אז אנו מבינים כי היה מדובר פה במבצע כלל-עולמי, שנועד להציל את הילדים הטלפתיים מפני האסון המתקרב. כל השאר – אלו ש”לא צייתו לקול האל”, פשוט כי הם נטולי היכולת הטלפתית – נשארים בכדור הארץ ונשרפים למוות.

הסצינה האחרונה החותמת את הסרט מראה את שני הילדים בכוכב לכת חדש ולא מוכר. כל החלליות ממריאות משם הרחק, ומשאירות את הילדים ליד עץ הדומה בצורה מחשידה לעץ הדעת התנ”כי. “המלאכים של אלוהים” דאגו לכך שיהיה המשך לאנושות בכוכב לכת חדש, בדיוק כפי שעשו אלפי שנים לפני כן בכדור הארץ, והיוו את המקור לסיפור גן העדן.

 

 

3 תגובות


  1. זה סרט טוב מיזוג בין מציאות לאשליה.
    אני מדברת מהבחינה שהסיכוי שתסריט כזה יקרה במציאות הוא נמוך מצד שני שלא כמו רוב הסרטים תגובת הדמיות היא אמיתית פחות או יותר…
    והכי טוב סרט אמריקאי בלי סוף טוב!!!

    הגב

  2. אני מאוד אהבתי, למרות שאחרים אמרו לי שזה ממש גרוע. על טעם ועל ריח… 🙂

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *