אחוז הלהט"בים האמיתי תמיד יהיה גבוה יותר מכל סקר

הסופר האמריקאי מארק טוויין אמר שיש שקרים, יש שקרים ארורים ויש סטטיסטיקה. כשמדובר בניסיון למדוד מהו אחוז הלהט"בים באוכלוסייה, המשפט הזה מקבל משנה תוקף.

להט"בים בצורה כזו או אחרת כנראה תמיד התקיימו בשלב כלשהו בתרבות האנושית; אם מימי יוון ורומא העתיקות ואם הרבה לפני כן, בתיעודים מיבשת אסיה לפני אלפי שנים.

השאלה מהו חלקם היחסי של להט"בים באוכלוסייה, קיבלה תשובה לראשונה במבדקי המיניות של קינסי, שפורסמו ב-1948. יש לציין שמבדקי קינסי בדקו את מיניות האדם באופן כללי, ובין היתר גם משיכה לבני אותו המין.

סולם קינסי מדרג הומוסקסואליות לעומת הטרוסקסואליות מ-0 עד 6 – המספר אפס מתאר אדם הטרוסקסואלי לחלוטין, והמספר שש מתאר אדם הומוסקסואלי לחלוטין. בעוד שפעם היה נהוג לחשוב שיש רק שני קיצונים (או הומו או סטרייט), סולם קינסי מצא שבעצם מתקיימות גם אפשרויות ביניים נוספות בין אפס לשש; אפשרויות שרובן ככולן מוגדרות תחת ביסקסואליות (משיכה לגברים ולנשים באחוזים משתנים).

סולם קינסי להתנהגות מינית
Photo by he.wikipedia.org

הנתון המפורסם ביותר של מבדקי קינסי, גורס כי הומוסקסאליות נפוצה בקרב 10% מהאוכלוסייה. מאז עברו מים רבים בנהרות מדעי האדם, וכיום ככל הנראה הנתון הזה קצת איבד מאמינותו; אם בשל המתודולוגיה לפיה נערך המחקר, ואם בשל מחקרים עדכניים שהפיקו מספרים נמוכים יותר, כגון 6% לכל היותר. מין ומיניות מביאים איתם גם איסורים, תחושות אשמה והרבה טאבו – ולכן כנראה קשה יותר להפיק מהם תוצאות-אמת לעומת תחומים אחרים.

מהצד השני של אותה מטבעבסקרים שנעשו לפני מספר שנים בבריטניה, ארה"ב וישראל, חלק ניכר מבני 18 עד 24 אמר שאינו הטרוסקסואלי לחלוטין (שליש בישראל ובבריטניה, חצי בארה"ב). הסקרים בוצעו במתכונת הסולם של קינסי, ודירגו את הנטייה המינית מאפס עד שש. עד כמה באמת אמינות התוצאות האלה? קשה לדעת, אם כי זה באמת מעודד לעומת נתוני קינסי ונתונים רשמיים אחרים. ראוי לקחת בחשבון שהסקר בישראל בוצע רק על יהודים חילונים; עובדה שאולי די בה כדי להטות את המספר האמיתי.

הארון מקשה על חשיפת האמת

בבחירות האחרונות לכנסת בסוף 2019, ראיתי בטלוויזיה כמה וכמה ממצביעי הליכוד, שאמרו למצלמה עם חיוך מאוזן לאוזן ששיקרו בכוונה בקלפי של מדגמי הטלוויזיה. למה? כדי לגרום לצד השמאלי במפה להרגיש שניצח, רק כדי שבסוף ינחל מפלה (לצד נקמה בתקשורת ה"שמאלנית").

לפיכך ראוי לזכור שמחקרים סטטיסטיים נשענים על רצונם הטוב של המשתתפים. אומנם הם לוקחים חלק במחקר מרצון, ויודעים שעליהם לענות תשובות אמיתיות לכל שאלה (לצד העובדה שבדרך כלל מדובר בתשובות אנונימיות שלא מאפשרות זיהוי של הנבדק); אך בכל זאת ייתכנו מצבים בהם חלק ממשתתפי הניסוי ירגישו לא בנוח להודות באמת, בייחוד אם מדובר בלהט"בים שנמצאים בארון.

כל מחקר שמציג את אחוז הלהט"בים באוכלוסייה, בעצם נשען רק על אלו שנמצאים מחוץ לארון ו/או מוכנים להודות בנטיותיהם למרות היותם בארון. כל השאר, ככל הנראה, ישקרו כדי להגן על עצמם.

זה אומר שכל נתון שלא יהיה בנוגע למספר הלהט"בים באוכלוסייה, תמיד ייצג פחות מהמציאות האמיתית. תמיד יהיו עוד להט"בים חסויים ובתוך הארון, במספרים גדולים יותר, לעומת מה שיציגו המחקרים והסקרים. זאת מכיוון שתמיד יהיו להט"בים בארון שלא מוכנים להסתכן בחשיפה, גם אם מדובר בשאלונים אנונימיים.

2 Replies to “אחוז הלהט"בים האמיתי תמיד יהיה גבוה יותר מכל סקר”

  1. טוב, בתגובה הקודמת שכתבתי הייתי חברמן כלפיך, הפעם אהיה קצת פחות. לא בקטע רע, סתם כדי לתת ביקורת בונה:

    מסכים (בגדול) עם השורה התחתונה של הפוסט שלך כאן, אבל אתה לא חושב שזה יותר מדי מובן מאליו מכדי שבכלל יהיה טעם לכתוב על זה פוסט שלם?

    מכיוון שקהילת הלהט"ב, בדומה לכל קהילה אחרת בארץ ובעולם שהתפיסה החברתית המקובלת לגביה בקרב הציבור הרחב היא לראות אותה כמוחלשת + זקוקה להכוונה וטיפול וכו', היא קהילה נרדפת ושנואה, רק הגיוני שיהיה תופעה של הסתתרות בארון. ומכיוון שאין אבחונים רשמיים המוכיחים השתייכות לקהילה זו, ההשתייכות לקהילה הזו היא די נתונה לבחירה. אבל, המדע המודרני לא מאפשר ליצור סטטיסטיקות על כמות האנשים בקהילת הלהט"ב שמבוססים על משהו יותר טוב מלספור את אלה שכבר יצאו מהארון – זה לבד מספיק כדי להוכיח את המסקנה הסופית של הפוסט שלך שכתבת בסוף הפוסט (אני מצטט אותה) –

    "זה אומר שכל נתון שלא יהיה בנוגע למספר הלהט"בים באוכלוסייה, תמיד ייצג פחות מהמציאות האמיתית. תמיד יהיו עוד להט"בים חסויים ובתוך הארון, במספרים גדולים יותר, לעומת מה שיציגו המחקרים והסקרים. זאת מכיוון שתמיד יהיו להט"בים בארון שלא מוכנים להסתכן בחשיפה, גם אם מדובר בשאלונים אנונימיים."

    אז בשביל מה לכתוב פוסט שלם בנושא? ועוד להתחיל להביא כל מיני דוגמות לסטטיסטיקות שונות שהועלו במהלך מאז שנות ה 40 של המאה ה 20 ועד היום.. לא חבל לבזבז את הזמן של עצמך ושל הקוראים על נקודה כל כך מובנת מאליה, בתוספת עודף הסברים שאינם נחוצים להוכחת הטענה הכל כך פשוטה להוכחה שאתה בא לטעון כאן? הנה, כתבתי בתחילת התגובה שלי בפסקה אחת את כל ההסברים שצריך כדי להסביר למה המסקנה הסופית של הפוסט שלך נכונה.. סתם חפרת והוספת עוד המון הסברים מיותרים שלא לצורך. ממליץ לך למחוק את הפוסט ולשלב את השורה התחתונה שלו (עם הרבה פחות הסברים) בדף שלך בקישור בשם "רגע של שפיות". זה יחסוך לך טקסט מיותר ומרוח באתר. אתה תעשה כמובן מה שבא לך, זה רק המלצה.

    אגב, מעניין אבל מה שכתבת על זה שהומוסקסואליות זה ספקטרום, כלומר זה לא שאו שאתה הומו או שאתה לא, אלא שזה עניין של עד כמה אתה הומוסקסואל. זה לא רלוונטי לשורה התחתונה, אבל תרצה אולי להרחיב על זה בפוסט אחר? או לקשר אותי לפוסט שכבר כתבת שמרחיב על העניין, אם יש לך כזה.

    1. לשאלתך מדוע לכתוב פוסט שלם בנושא, כשאפשר היה להציג משהו קצר יותר? קודם כל כי מה שיש לי להגיד בנושא חורג מכמה שורות, כפי שראית. ככה זה בדרך כלל שאתה כותב מתוך נקודת מבט אישית.

      דבר שני – כי זו מהותו של פוסט. לא שורה או שתיים מקוצרות בתמציתיות, כמו משוואות מתמטיות… אלא משהו קצת יותר רחב. אם הייתי רוצה לקצר ולקצץ, הייתי מסתפק בשורה או שתיים בפייסבוק או בציוץ בטוויטר.

      לטיעונך שלא צריך להציג את הברור והמובן מאליו, אפשר לומר שהרבה מהמאמרים במרחבי האינטרנט היו יכולים להימחק. לא כל פיסת תוכן היא התחייבות ליצירה מקורית בעלת ערך שכמותו עוד לא מצאת.

      לגבי ה"ספקטרום" ההומוסקסואלי – זה כבר באמת נושא למאמר אחר. אולי בעתיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *