המשפט הסתום הזה, לכאורה, יצא מפיו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ בריאיון שנתן למגזין "מחשבות" ב-1993. אבל אצלי הוא עורר משהו שבעצם לא באמת הייתי מודע לו עד לאותו רגע. נתחיל בהתחלה.