יואב בן דב: דוקטור לפילוסופיה, טארוט וסמים

פורסם: קיץ 2008

דר' יואב בן דב הוא אחד ההוגים הישראלים הססגוניים ביותר כיום. תחומי עיסוקו ותפישת עולמו מהלכים על החבל הדק שבין סדר לאי סדר.

יש לו תואר ראשון בפיזיקה ואסטרונומיה, תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות (בהנחיית הפיזיקאי המנוח, פרופ' יובל נאמן), וכן דוקטורט באפיסטמולוגיה והיסטוריה של המדעים המדויקים מאוניברסיטה בפריז. בנוסף יש לו תארים ותעודות באסטרולוגיה, בטארוט ובפסיכומאגיה, והוא מעביר סדנאות והרצאות במגוון תחומים: מפיזיקה, פילוסופיה ותרבות דיגיטלית ועד טראנס, סמים וטארוט.

היה לי הכבוד ללמוד שני קורסים עם דר' בן דב, בימים בהם עדיין לימד באוניברסיטת תל אביב. עוד לפני שלמדתי אצלו ידעתי שהוא אדם מעניין, כיוון שראיתי אותו מדי פעם בטלוויזיה, וקראתי דברים שלו ועליו באתר שלו ובשאר מקומות. אחרי שסיימתי ללמוד אצלו סמינר בפילוסופיה של תורת הקוואנטים, הוא נעלם לפתע מהאוניברסיטה.

לקח לי זמן לגלות ולהבין שהיה לו סכסוך מתמשך עם האקדמיה – שלא ראתה בעין יפה את עיסוקו במיסטיקה. הסיבה הזו הופכת אותו, בעיניי, למין גליליאו מודרני: הכנסייה לא נתנה דריסת רגל למדע של גליליאו, והאוניברסיטה ה"מדעית" לא מאפשרת לבן דב לתמוך בפומבי במיסטיקה.

הנה ראיון מאוד מעניין עם יואב בן דב ב"טיים אאוט סטודנטים", שפורסם לא מזמן (סתיו 2008).


חיבוק בן דב

הוא מרצה מחונן להיסטוריה של המדעים, אבל יש לו גם תואר אקדמי באסטרולוגיה (!); הוא העביר קורסים על תורת הקוואנטים, אבל גם על סמים הזייתיים; מתגעגע לאקדמיה, אבל גם לא מתבייש לפתוח את הפה על מה שקורה בה כיום. מיקי אנגל פגש את דר' יואב בן דב, הילד הרע של האקדמיה בישראל.

יואב בן דב, הילד הרע של האקדמיה הישראלית, חצה סופית את הקווים. המרצה המוערך להיסטוריה של המדעים, שהיה במשך שנים רבות נציגו הרהוט והכריזמטי של ז'אנר המדע הפופולרי, יושב עתה בביתו שבמרכז תל אביב ושקוע כולו בעולמם המופלא של קלפי הטארוט. זו אינה הפתעה גמורה – לצד עבודתו האקדמית כמרצה באוניברסיטת תל אביב, שמר בן דב במשך כל שנות פעילותו על פלרטוט עם עולמות אלטרנטיביים ושנויים במחלוקת, והיה ידוע כדוקטור הצבעוני, שנוסף לתורת הקוואנטים עוסק בגלוי גם באסטרולוגיה ובקלפים.

"בחרתי סופית בקלפים", אומר בן דב מדירתו אפופת המסתורין. "בדיוק עכשיו אני מסיים לעבוד על ספר ומאייר קלפים חדשים". פרט לאיור קלפים, הרצאה בנושאי פיזיקה ומיסטיקה בפורומים קהילתיים, והעברת סדנאות של טיפול בעזרת טארוט, בן דב לא מתבייש כיום לירוק לבאר שממנה שתה לא מעט, ולדבר בחופשיות על האקדמיה הישראלית – הפעם כמשקיף חיצוני, סרקסטי וחסר עכבות למדי.

בן דב (51) נולד בתל אביב וחי בה רוב חייו, מלבד תקופות שבהן חי בפריז ובאתיופיה ("חייתי שם מגיל 7 עד 10, אבל החיבור המטורף הזה בין יהדות לאפריקה השפיע עלי מאוד"). את תאריו הראשונים השלים באוניברסיטת תל אביב, את הדוקטורט בפריז, ולאחר סיום הדוקטורט חזר לאוניברסיטה שבה התחיל את דרכו, ובה לימד עד שנת 2006 במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים.

אלא שמלבד התארים האמורים, לבן דב יש גם תואר באסטרולוגיה מהפקולטה ללימודים אסטרולוגיים בלונדון ותואר פרופסור מאוניברסיטת דל-וה בקולומביה. "את הפרופסורה שלי קיבלתי בקולומביה, בישראל אני רק דוקטור", מסביר בן דב. "זו פרופסורה כשרה לחלוטין, והעובדה שהרקטור של האוניברסיטה ישב בכלא אינה קשורה אלי. ככה זה בקולומביה", הוא אומר בחצי חיוך ממזרי, מעין שילוב של הומור עצמי ורצינות תהומית – שילוב שעוד יחזור רבות במהלך השיחה.

למה בעצם הפסקת ללמד באוניברסיטה?
"אהבתי ללמד, אבל אהבתי פחות את הביורוקרטיה שכרוכה בכך. אהבתי לעמוד מול כיתות גדולות, לעשות סטנד-אפ, לאלתר שיעורים תוך כדי הרצאה. באותה תקופה, בתחילת שנות התשעים, היו פריצות בתחומים חדשים – תורת הכאוס, תורת המורכבות, הפריצה של האינטרנט. סוג חדש של חשיבה. אבל מתחילת שנות האלפיים כולם התחילו לעסוק בתחומים האלה, וזה נהיה פחות מעניין. אני תמיד אוהב להתעסק בדברים כשהם קצת פחות ברורים".

ואז פרשת?
"לא מיד. היו עוד כמה שנים של אינרציה, אבל כשהתחילו הקיצוצים באוניברסיטה החלטתי לפרוש".

אולי מה שפגם בקריירה האקדמית שלך היה גם העיסוק בקלפים?
"כבר ב-1980 אמרו לי שלא אקבל קביעות אם אמשיך לעסוק בקלפים, ולאורך הקריירה שמעתי את זה הרבה. אבל כבר מההתחלה החלטתי לכסות את הכתם בכתם גדול יותר, ולהיות הילד הרע של האקדמיה. הזהירו אותי שמה שהכי מפחיד את האוניברסיטה זה תקשורת. אז בכל פעם שהיו קולות שעוצרים לי המשרה בגלל העיסוקים הרוחניים שלי, הייתי עושה פרובוקציות".

ולבן דב לא חסרות פרובוקציות ברזומה – בין היתר הרצאה שנשא בכנס של אוניברסיטת תל אביב ב-1999, שבה התייחס ל"מלחמה הסהרורית שהכריזו המדענים של האסטרולוגיה"; חוות דעת שהגיש לבג"ץ להגנה על תרבות הטראנס; סיפורים שכתב על מסעות פסיכו-מאגיים בהודו; קורסים באוניברסיטה שנושאם היה סמים הזייתיים וגם מאמר שפרסם ב-1999 ב"הארץ", שבו הוא תקף בחריפות את מבנה האוניברסיטאות.

"ב-1994 הייתה שביתת מרצים גדולה שנמשכה הרבה מאוד זמן, וזה נגמר בזה שהמרצים קיבלו הרבה מאוד כסף, אבל חוץ מזה שום דבר לא השתנה במבנה האקדמי. כתבתי אז במאמר שהבעיה אינה המשכורות או הכספים, אלא המבנה של האוניברסיטאות ומספר התקנים, ושאם לא יהיו שינויים מהותיים אז סופה של המערכת הזו הוא פשיטת רגל. שוב הזהירו אותי שבאקדמיה לא מקובל ללכלך על ה`עדה` שלך. אבל עשיתי חשבון פשוט – לאוניברסיטה קל יותר להאריך לי את המשרה משאר להתעסק עם התקשורת".

כלומר, עשית פרובוקציות לשם קידום מעמדך האישי.
"לא לקידום מעמדי, אלא לשימור מעמדי. עמדתי מאחורי הדברים שאמרתי, אבל אין ספק שגם נהניתי מזה. בתור גנגסטרים אני והאוניברסיטה הבנו זה את זה טוב מאוד".

אז גם משפט האסטרולוגיה שבו שימשת כעד מומחה מטעם התביעה היה לשם הפרובוקציה? (משפט שבו תבע האסטרולוג אליצור קדושי את טומי לפיד משום שהאחרון כינה אותו "נוכל" בתוכנית "פופוליטיקה" בערוץ 1 – מ.א.).
"לא. את זה עשיתי כי חששתי שבית משפט בישראל יקבע כי אסטרולוגיה היא שרלטנות. זה מאוד הדאיג אותי".

טומי לפיד אמר לך משהו במהלך המשפט?
"במשפט עצמו לא ראיתי אותו, הוא לא טרח להגיע. אבל היו לנו כמה התנצחויות כשהתארחתי ב'פופוליטיקה'".

בן דב מעיד שהגיע למיסטיקה כשנתקל בספר טארוט בבית תה אפלולי שברחוב גורדון, אי שם בתחילת שנות השמונים, ומאז – כאמור – הקדיש את חייו לנושא. כראוי לאישיות רוחנית, גם דירתו של בן דב מזכירה אולם זן יותר מאשר סלון תל אביבי. האורחים מתבקשים לחלוץ את הנעליים בכניסה, ומגיעים לתוך סלון חשוף ונזירי ובו שני כיסאות ושולחן, ללא טלוויזיה. את התפאורה בחדר מספק לוח לבן וגדול הסמוך לכיסא, ועליו שלושה קלפי טארוט מבהיקים, שמעידים על עיסוק בעליו.

את הקלפים הוצאת לכבוד הראיון?
"לא, בדיוק העברתי סדנה".

בוא נדבר קצת על טארוט. איך זה עובד?
"קריאת קלפים נעשית במרחב אחר, שבו יש תמונה אחרת של מציאות. במציאות הרגילה קלפים הם חתיכות קרטון, אבל כשאתה נכנס למרחב האחר שום דבר לא קורה במקרה, ואתה נותן לסמלים של הקלפים לכוון אותך. אתה מקבל מהקלפים תשובות רלבנטיות לבעיות קונקרטיות שאתה לוקח בחזרה אל המציאות של החיים".

מה זה ה"מרחב" הזה?
"זה מרחב שכבר אלפי שנים משמש בתרבויות שונות מקור לתשובות, שמדברות אל כל האנשים ברמות הכי בסיסיות של החיים".

אין שום קשר בין פיזיקה לעבודה עם קלפי טארוט?
"אין קשר בין העיסוק המדעי לעיסוק בטארוט, אף שהראייה שלי את הקלפים מושפעת מהראייה הקוואנטית. הבנתי שהמציאות האמתית בתורת הקוואנטים אינה דבר מוחלט. כך, אלקטרון יכול להתנהג כגל או כחלקיק. אותו דבר לגבי קלפים – בקונטקסט המדעי קלפים הם פיסת קרטון, ואילו בקונטקסט אחר הקלפים הם סימן. אני לא מאמין שהתפישה האנושית יכולה לדעת מהם הקלפים האלה `באמת`. הכול הוא תלוי-הקשר. כדי לשרטט מסלול של טיל אתה צריך פיזיקה, אבל כדי שהחבר`ה שמטיסים את הטיל יעשו עבודה טובה אתה צריך לפתוח להם בקלפים".

בתור מרצה באוניברסיטה דאגת לשמור על הפרדה בין הפיזיקה ובין העיסוקים הרוחניים שלך?
"אף פעם לא העברתי שיעורים בנושא טארוט, ואני גם לא חושב שהקלפים צריכים את הלגיטימציה של האקדמיה. הם מסתדרים טוב מאוד בכוחות עצמם. באופן כללי, אני לא בטוח מה ראוי ללמד באקדמיה ומה לא. מה שייך לאקדמיה ומה צריך להישאר מחוצה לה. האם הנהלת חשבונות זה אקדמי? או טקסטיל? אני לא בטוח איפה נמתחים הגבולות. אבל אני חושב שרפואה אלטרנטיבית, לדוגמה, צריכה להילמד במסגרת האוניברסיטה. וגם לאסטרולוגיה היתה פעם פקולטה".

בתל אביב?
"לא, לא. עד סוף ימי הביניים. אבל כמו שאמרתי, לא הכנסתי את הקלפים לשיעורים שלי. טארוט, אסטרולוגיה ושאר העיסוקים הרוחניים הם עניין של מיומנות, של כישורים, ואי אפשר לעשות להם סיסטמיזציה מדעית".

ואם לא מלמדים אסטרולוגיה וטארוט באוניברסיטה ובשאר המוסדות המוכרים, איך נשמרים משרלטנים?
"איך אתה מזהה בעל מקצוע טוב או יועץ השקעות טוב? מתוך ניסיון? קשה לעשות רגולציה בתחום, בטח לא של המדינה או של האוניברסיטה, כי יש הרבה מטפלים רוחניים שעובדים לפי תחושות בטן ותחושות פנימיות, וקשה להגיד באופן ברור מי שרלטן ומי לא. הייתי שמח אם היו מוסדות יוקרתיים, ושכל התחום הרוחני היה מסתדר באופן טבעי למרכז ושוליים. ולגבי עבריינים – יש חוקים ברורים וקטגוריות קבועות בחוק מה מותר ומה אסור".

איך אתה עונה במשך השנים לכל אלה, קולגות ואחרים, שאומרים לך שאתה מתעסק בשטויות?
"מי שלא מאמין, אז זה לא בשבילו. זה הכול. אם אין נכונות והסכמה ראשונית לעבוד עם הקלפים, אז זה לא יעבוד".

ומה עם הסטודנטים? הם לא מחו על העובדה שאתה מרצה על קלפים? זה לא גרם לחלק מהם לנטוש את השיעור, לפקפק באמינות של המרצה?
"לא. לא זכורים לי מפגשים טעונים במיוחד עם סטודנטים. לא הסתרתי את הדעות שלי, ובטח היו כאלה שחשבו `חבל עליו`, אבל לא היו קונפליקטים. המפגשים שאני זוכר במיוחד הם דווקא עם תלמידים מבית הספר התיכון שבו לימדתי, שדווקא רצו להודות לי על ששאבתי אותם לתוך העולם של הפיזיקה".

בעשור וחצי האחרונים יש, כידוע, פריחה אדירה בישראל של תת-תרבות הניו אייג`: סדנאות קבלה, רייקי, פסטיבלים רוחניים, גל של זמרים שחוזרים בתשובה ושאר ירקות אורגניים. כאחד שעוסק בדברים אלו עוד מתחילת שנות השמונים, בן דב נחשב כאחד מחלוציו המוקדמים ביותר של הגל הנוכחי. הוא לא מוחה על התיוג:

"מבחינת הטארוט, אין ספק שהייתי חלוץ. למעשה הייתי הראשון. התחלתי את הטארוט בארץ עוד כשאיש לא עסק בזה. בתקופה ההיא כל מי שהתעסק ב`רוחניות` נחשב לתמהוני, ורק מתחילת שנות התשעים זה נהפך למיינסטרים, באיחור ניכר אחרי שאר העולם".

באוניברסיטאות יש בשנים האחרונות נהירה גדולה של סטודנטים לפקולטות "רוחניות" כמו פילוסופיה יהודית, לימודי מזרח אסיה וכו`. אתה רואה את האקדמיה מתרככת ונהיית "רוחנית" יותר?
"אין ספק שהגבולות מיטשטשים. כשהייתי סטודנט אמרו לי שהעיסוק בקלפים נותן לגיטימציה למפלגת ש"ס, ושאם נלמד מדיטציה אז הסטודנטים יעשו מדיטציה במקום ניסויים. החוג לפיזיקה התנגד במשך שנים לפתיחת החוג למזרח אסיה. כיום מרצים עורכים מדיטציות יחד עם הסטודנטים, והמחקר לא קורס".

כשהשיחה מתחילה לגלוש לכיוון האקדמיה, אף שבן דב שומר על פאסון רוחני ורגוע, אפשר לחוש שהרבה מבעבע אצלו מתחת לפני השטח, והוא מנדב לא מעט תובנות מרעננות על מצבה העגום של המערכת האקדמית.

איך אתה רואה את השוני בין התקופה שבה אתה למדת כסטודנט, ובין המצב בפתיחת שנת הלימודים תשס"ט? מה השתנה באוניברסיטה לאורך השנים?
"אפשר לומר שפעם האוניברסיטה היתה מין מערכת ימי בייניימית כזו, עם כל מיני חצרות, נחלות ונאמנויות. כיום מרכזי הכוח האלה נעלמים, והגיעו כל מיני מנהלים ובידם סרגל, שמודדים תפוקות ותשואות".

מתי התהליך הזה התחיל?
"כשהכסף התחיל להיגמר לאוניברסיטאות. בערך בשנת 2000. עד אז פרופסור לאשורית יכול היה להעביר סמינר אפילו לשני תלמידים, והוא גם היה מקבל אסיסטנטים וקתדרות. כיום, אם המנהל הצעיר יראה פרופסור עם שני תלמידים – הוא יבטל לו את הסמינר. יש פה בעיה. אני מבין את הצורך ביעילות, אבל אני גם מחבב את החוג לאשורית. קצת כמו הנוסטלגיה לימי מפא"י".

היכן לדעתך מצויים שורשי המשבר האקדמי שאנחנו חווים על בשרנו בשנים האחרונות? עניין של תקצוב? של סדר עדיפויות?
"אני לא כל כך רוצה לחשוב עבור אלה שצריכים לקבל את ההחלטות. אין ספק שיש משבר עמוק באקדמיה. חוק ההשכלה הגבוהה מעודכן למילניום הקודם, אין לאוניברסיטאות גב שיחזיק אותן. באופן כללי, האוניברסיטה זקוקה לתמיכה ציבורית, ליצור בסיס תמיכה רחב, להפנות את המבט אל הקהילה. מה שקורה הוא שציבורים שלמים חושבים ומרגישים שהאוניברסיטה מתנשאת עליהם".

אתה יכול לפרט?
"האוניברסיטאות לא רצו מכללות ב-1994, ובכך הם תקעו גם מורים שלא היה להם איפה ללמד וגם תלמידים שלא היה להם איפה ללמוד, וכל זה כי הם פחדו מאיך יתחלק התקציב ביניהן ובין המכללות. גם מבחינת תכנים האוניברסיטה לא מעודכנת – לדוגמה, בנושא כמו תרבות דיגיטלית. זה נושא שהתפתח מאוד בשנים האחרונות, ופתאום הסטודנטים ידעו על זה יותר מהמרצים.

כל ההתפתחות הדיגיטלית מפחידה מאוד את המרצים הוותיקים – מה, כל אחד יכול לקרוא את המאמרים שלי? יעשו עליהם טוקבקים? אבל הדבר הכי מקומם", ממשיך בן דב בלהט הולך וגובר, "הוא שבנים ממשפחות חזקות מתקבלים לאוניברסיטאות ומשלמים יחסית מעט, בעוד שבנים למשפחות חלשות מצליחים להתקבל רק למכללות, ושם הם משלמים המון כסף. צריך אולי לבדוק את השיקולים מחדש – מה זו אוניברסיטה, מה זו מכללה, האם באמת רוצים השכלה רחבה לכל האוכלוסייה או שתואר אקדמי הוא אמצעי להבחנה חברתית, כמו שהאוניברסיטה התנהלה עד עכשיו".

האם יש נקודות אור?
"יש לאוניברסיטה המון נכסי ידע, ועושים שם דברים מדהימים. היתה לי הרבה ביקורת על המערכת הפיאודלית של האוניברסיטה, אבל גם הרבה כבוד אליה, בייחוד לחוגים כמו אשורית, מחשבת ישראל והיסטוריה של ימי הביניים. העתיד של האוניברסיטה טמון ביכולת שלה להשתמש בכל הידע הזה, ולתפקד כצומת בתוך קשת מבוזרת של ידע – ולא כטירה מבוצרת עם חומות ואבירים".

אתה לא מתגעגע לעולם האקדמי?
בן דב עונה ספונטנית ובנחרצות "לא". אבל לאחר מחשבה קצרה הוא מסייג – "אולי קצת, לאינטראקציה עם התלמידים".

2 Replies to “יואב בן דב: דוקטור לפילוסופיה, טארוט וסמים”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *