טרור.קום

פורסם: מאי 2005

במותחן הפשע "מרדף ממוחשב" (Hackers, 1995), מגלה חבורת האקרים צעירים כי מנהל תאגיד-ענק שתל במחשבי חברתו וירוס תולעת, הגונב כמה סנטים בודדים מכל חשבון בנק אליו הוא מגיע. הדבר נראה כמו גביית עמלה סטנדרטית בכל חשבון, כך שאי אפשר לחשוד שבעצם מתחוללת גניבה.

התרחיש הזה אינו דמיוני כלל וכלל. משטרת ישראל חשפה היום את אחת ממזימות המחשב הגדולות ביותר, אם לא ה-גדולה מכולן, שידעה המדינה: גופי ענק בתחומי התקשורת, המזון והתחבורה שתלו סוסים טרויאנים במחשבי המתחרים על מנת לשלוף מידע סודי וחיוני; מודיעין עסקי שהפך לפשע.

הטרור המקוון אינו חדש לנו, וכבר נרקחו בעבר תרחישי אימה אודות טרוריסטים שינסו להפיל את הרשת המרכזית של ארה"ב או ישתקו רמזורים בשטח מאות ואלפי קמ"ר. ה-CIA ערך לאחרונה תרגיל המדמה טרור מקוון שישתק את ארה"ב. אבל לחשוב שחברות "מכובדות" כמו סלקום ו-Yes עושות שימוש בכך לטובתן ועל חשבון מתחריהן – זה כבר עובר כל גבול. החברות הללו הן אומנם גופים פרטיים, אך הן משרתות את הציבור ואינן אמורות לפעול כמו טרוריסטיות.

הפשיעה בימינו אינה דורשת יותר מדי. אין צורך ללבוש בגדים שחורים, לעטות מסכות ולטפס על בנייני זכוכית עם פקקי ואקום על הידיים. היום צריך רק האקר בן 15 שיודע יותר ממומחי אבטחת מידע, והרי התוצאות לפניכם. הגדיל לומר אחד המנחים שלי באוניברסיטה כשטען שעידן המחשבים, האינטרנט והמידע יצר ערבובייה מוסרית, בה כבר לא ניתן לדעת מתי מתבצע פשע. האם חדירה למחשב הינה פשע? האם העתקת תוכן מאתרים ראויה לגינוי? האם שיתוף קבצים המוגנים בזכויות יוצרים הינה גניבה?

הזמנים משתנים ועמם משתנות גם ההגדרות. כולם משתפים קבצים והנורמות המוסריות מתכווצות בד בבד עם הגידול בקצב ההורדות. גם אני שותף לפשיעה המתמשכת הזו – הורדתי מאות ואלפי שירים למחשב וצרבתי עשרות דיסקים. כנראה שהאמת היא, אכן, הדבר שעליו חוזרים כולם שוב ושוב.

ישנן כמה וכמה שיטות לפגיעה מקוונת, כגון סוסים טרויאנים המסוגלים להעביר מידע ממחשב למחשב, או לשמור בזיכרון את ההקלדות שנעשו וכך לאחזר סיסמאות סודיות. ניתן ליצור אתרי דמה של בנקים ואתרי מסחר ובכך לגרום לאנשים תמימים להקליד את סיסמאותיהם לתוך אתר האוסף את המידע על מנת לחדור לחשבונותיהם (מה שנקרא "פישינג"). אין סוף וגבול לאפשרויות הטרור והפגיעה המקוונים, והקלות הבלתי נסבלת בה אפשר להידבק בסוס טרויאני היא כמעט מחליאה: כניסה לאתרי אינטרנט שנראים תמימים אך מכילים את הקוד הטרויאני, פתיחת אימיילים, כניסה לבאנרים, ועוד אינספור אפשרויות אחרות.

אחד השימושים היותר זדוניים בסוסים טרויאניים, נותן אפשרות להציף את המחשב הפגוע בתמונות פדופיליות או לגרום למחשב אחר לגנוב עבורך מידע כך שהטענות יופנו כלפי בעל המחשב התמים שאפילו אינו יודע שאצלו יושב הסוס הטרויאני של ימי קדם, אותו יצור-עץ ששימש את היוונים לחדור מבעד לחומות טרויה.

אז מה לעשות? למרבה הפליאה (והצער) צריך להימנע כמה שיותר משיתוף קבצים (לא שאני עושה זאת) ולא לפתוח אימיילים שלא מכירים; לפעמים מספיק ללחוץ על כותרת האימייל, אף מבלי לפתוח את הקובץ המצורף, כיוון שהסוס הטרויאני יכול להימצא בשורת קוד בגוף האימייל. לדאוג לעדכן את האנטי וירוס ולהשתמש בחומת אש (Firewall) – כל אלו יקטינו במעט את הסיכויים להידבק, אך לא ינטרלו אותם. בסופו של יום, לכל מנעול יש מפתח ולכל מחשב אפשר להיכנס.