ביסמילה אל רחום אל רחמאן
פורסם: יולי-אוגוסט 2004
המפד"ל: נפרוש אם יאושר חוק "ברית הזוגיות".
נשבר לי הזין מכל הסחטנות הזו. רבותי המפד"לניקים, אתם לא רוצים לשבת בממשלה? קומו ולכו. אם אתם כן רוצים לשבת בממשלה, דעו שיש זכויות אזרחיות שעליכם לכבד. לא כולם שותפים לאמונתכם, לא כולם רואים אתכם עין בעין. למה לעזאזל אינכם מסוגלים להבין דבר כה פשוט? האם המונח "ואהבת לרעך כמוך" נקבר בין ספרי ההלכה? או שמא שכחתם כי קדמה דרך ארץ לתורה? סדר עדיפויות יותר דפוק מזה עוד לא ראיתי.
אולי כל הצמחונים יחייבו את אוכלי הבשר להפסיק ממנהגם האומלל? נניח כי צמחונים יחליטו שמעתה לא ימכרו בשר במסעדות הקרובות לאזוריהם. האם זה לא יראה מגוחך? כמובן שהציבור הדתי-חרדי טוען שאי שמירת שבת ומנהגי הדת פוגעת בהם, אבל מחר יכולה עדה אחרת להחליט למכור את בנותיה כשפחות בהתאם לספר ויקרא; ומה הלאה?
אני ממש משתדל להבין את כל הכפייה המחורבנת הזו, אבל משום מה לא הולך לי. למה אני, בן אדם פשוט וטיפש, מסוגל להבין שלכל אחד מגיעה הזכות לחיות את חייו באמונתו, ואילו גדולי תורה בני 70 שאמורים להבין עניין, מתחכמים כל העת ומנסים לגרום לכולם להיות כמותם? למה אי אפשר לקלוט שיש אנשים שרוצים גם אחרת, ושזה מותר, לעזאזל?!
הטענה המושמעת על ידי הציבור הדתי-חרדי כבר 60 שנה (אותה טענה שאילצה את בן גוריון לנסח את מסמך הפשרה ה"זמני" הנקרא סטטוס-קוו) גורסת כי הפעלת בתי עסק בשבת, נסיעה ברכב בשבת וכו` פוגעת ברגשותיהם הדתיים, והיא נשמעת מגוחכת בטירוף. סליחה, רבותי, האם אי פעם שמעתם חילוני הדורש לסגור בתי כנסת כיוון שהדבר פוגע ברגשותיו החילוניים? מה פשר הטמטום הזה?!!! האם מי שנמצא בדיאטה יבוא בטענות כלפי אלו האוכלים רק משום שעליו לסגור את פיו שלו עצמו? הציבור הדתי-חרדי פשוט מרשה לעצמו לפגוע בזכויותיהם האזרחיות של החילוניים בשם הדת. זו סחטנות, חד וחלק, ואין לזה שום מילה אחרת.
בתכניתם של לונדון וקירשנבאום הוצגו פרטי חוק ברית הזוגיות שהעבירו מפלגות הליכוד ושינוי. אחד מן הנוכחים בדיון היה הרב פרוש; כאשר נאמר לרב שהדבר נבדק עם גדולי הרבנים ונמצא שאין לחוק הזוגיות שום קשר להלכה היהודית ושמותר הדבר מבחינה הלכתית, הוא שלל מכל וכל את הטענה ואמר כי כיוון שקבעו משהו גדולי הדת יש לציית לו בעיוורון (אומנם לא במילים אלו, אבל זה היה מספיק קרוב).
מדינת ישראל צריכה לחוקק חוק שיפריד את הדת מן המדינה, חד וחלק. אפילו בטורקיה, שבה דת האיסלם אמורה להנהיג גם מדיניות פוליטית-חברתית בהתאם לחוקי ההלכה, היטיבו להבין את מה שאנחנו, הישראלים המפגרים, גוררים איתנו כבר מעל לחצי מאה.
מדוע אני יכול להסכים שיתפלל אדם ויניח תפילין ואילו הוא אינו מספיק סבלני וסובלני לקבל את דרכיי? האם הדת מטיפה לחוסר סובלנות וקנאות? אם כן, הרי שזו דת רקובה מן היסוד. אין לי שום בעיה שימשיך כל אחד לאכול מה שהוא רוצה ולהתחתן איך שהוא רוצה, אבל החוכמה במדינה דמוקרטית אמיתית היא לדעת שגם אם דעתך צודקת, אין זה מקנה לך זכות לכפות אותה על האחר. אני מכבד את זכותו של כל אדם להאמין במה שירצה, אך כל הסחטנות והאובססיביות הדתית הזו גורמות לי לרצות להקיא את הדת מחוץ למדינה. מעולם לא ראיתי חילוני שבא בדרישות לציבור הדתי-חרדי שעליהם לשנות את מנהגיהם. דת היא עניין פרטי בלבד ואין לכפות אותו על ציבורים שלמים.
