בעד ונגד המצעד בירושלים

פורסם: יוני 2007

נגד מצעד הגאווה בירושלים

58% מתנגדים למצעד בירושלים – אם היו עושים סקר דומה על זכויות השחורים בארה"ב בשנות ה-60, אני בטוח ש-100% היו מתנגדים. כנראה שלאפרו-אמריקאים לא מגיעות זכויות. מזל שיש סקרים, אחרת לא היתה הצדקה לפגיעה באוכלוסיות שלמות.
החרדים, הנוצרים והמוסלמים מתנגדים למצעד – מזל שהם לא מתנגדים לדברים אחרים, כמו לנשום; אבל אולי גם זה יגיע בשלב כלשהו, הרי אנחנו חיים בתרבות מתקדמת. כל דת שבויה בתוך הפרדיגמה שלה עצמה ולא יכולה להשתחרר ממנה. למה שאנשי דת נוצרים ומוסלמים יסכימו עם דבר שלו החרדים מתנגדים? חס וחלילה, לא יקום ולא יהיה. הדתות בעולם היו (ועדיין הינן) המקור הכי גדול למלחמות ולשנאה; אין צורך לשנות סדרי עולם. קטונתי והצטמקתי ב-10 קילו.

המצעד הצליח לעצבן אפילו הומואים, שלא רצו בו – כן, ככה זה כשמפחדים לעצבן את בעלי השררה והכוח; שחס וחלילה לא ידקרו עוד מישהו. החרדים משתינים על שלטון החוק ומרשים לעצמם להתנהג באלימות, אז מה הפלא שאפילו הומואים התנגדו למצעד.

המצעד בירושלים יצר לנו יותר אויבים מאשר תומכים – מה לעשות… גם לי מגיע לחיות, על אפם ועל חמתם של כל המתנגדים לקיומי. מדינה דמוקרטית טובה דואגת שכל אחד יקבל את מרב הזכויות, אבל שומרת שאף אחד לא יעשה שימוש בזכויות הללו כדי לפגוע בזכויותיהם של אחרים. לפיכך, מדינת ישראל אינה מדינה דמוקרטית במלוא מובן המילה.

לא צריך מצעד בכל עיר, מספיק המצעד בתל אביב – גם באירופה לא צועדים בכל עיר במדינה מסוימת, ובטח שלא בערי חגורת התנ"ך בארצות הברית. בעקרון אני מסכים עם זה, אבל רק כיוון שאני פוחד לעורר את זעמם של החרדים. אבל שיהיה, כי ממילא הם מחרבנים על כל מי שלא תואם לתפישת עולמם (אוכלי חזיר, מחללי שבת ושאר סטיות חולניות של הטבע).

בעד מצעד הגאווה בירושלים

זכותה של כל קבוצה להפגין בכל מקום בארץ – אם מחר החרדים יתנגדו להפגנה של סטרייטים (גמלאים או נכים למשל), מה יהיה? יתנו לזה להחליק לסדר היום? גם ללהט"ב מותר להפגין ולצעוד, והחוק החדש שעבר בכנסת בקריאה טרומית הוא לא רק אסון ללהט"ב, אלא גם לדמוקרטיה. מחר תחליט כל עיר שאסור להפגין בכלל בשטחה, ואז נחזור 500 שנה אחורה מבחינה תרבותית. החרדים טוענים שהמצעד פוגע בהם, אבל הטיעון הזה שטותי בדיוק כמו שחילונים יגידו שהקמת בית כנסת ליד ביתם פוגעת ברגשותיהם החילוניים.

להט"ב הם אזרחים סוג ב' בישראל – למרות שחוקקו חוקים לטובתנו, הם לא מיושמים. אנחנו משרתים בצבא ומשלמים מסים, אבל דורסים לנו את הזכויות. לעומת זאת, החרדים לא משרתים בצבא, לא משלמים מיסים וחיים על חשבון כולנו – והם הרבה יותר חשובים מכולם. הסטרייטים לא מרגישים את הפגיעה בהם, כי בדרך כלל הם לא מתנגשים עם החרדים בשום נושא. אבל נסו להתחתן עם מישהו לא יהודי ותראו מה יהיה לכם. החרדים הם שקובעים מה זו אהבה ואת מי תאהבו, לא ידעתם?

המצעד לא נועד לעצבן ולהתריס – בטח לא כשמדובר במצעד בירושלים, שמתנהל בשקט וללא עירום. גם קבוצות אחרות באוכלוסייה מפגינות כיוון שזכויותיהן נדרסות; אף אחד לא יגיד שהפגנה של גמלאים ושל נכים מיועדת לעצבן ולהתריס. אז נכון שבתל אביב יש מוזיקה רועשת, גברים בלבוש נשים וגופות ערומים; אז מה. זו דרכם של כמה מההומואים לבטא את עצמם. בנוסף להם יש את אלו שנשארים לבושים – אבל כמובן שהם לא מעניינים; הרי אי אפשר להתנגד למשהו שנראה כמו מיין-סטרים, אז צריך להיטפל לשונה ולחריג. המצעד בירושלים הוא הפגנה שקטה ללא ערום ומוזיקה רועשת – הוא דומה לכל הפגנה אחרת. אבל כמובן שזה לא מספיק – להומואים צריך להתנגד בכל מחיר.

המצעד הוא מדד לאיכות הדמוקרטיה במדינה – היום החרדים מחליטים שלא בא להם שהומואים יצעדו; מחר הם יחליטו שגם לסטרייטים אסור לעשות את מצעד האהבה. החרדים משתמשים בדמוקרטיה בהתאם לצורכיהם בלבד, ומרשים לעצמם לדרוס את זכויותיהם של אחרים בשם אותה הדמוקרטיה; הם גם מזלזלים בנו וגם משתמשים בנו למטרות שלהם. ואני חשבתי שזו מדינת ישראל, לא סינגפור.

אז מדוע בכל זאת לא הלכתי למצעד בירושלים?
פשוט מאוד – כי לא רציתי סכין בלב או אבן בראש. אחרי הכול, טיעונים פילוסופיים לא מספקים הגנה בעולם המציאות.

5 Replies to “בעד ונגד המצעד בירושלים”

  1. דיעה אישית
    אתה כבר יודע,אני מקווה,שאני בעד ביטוי אישי וזכויות של כל אדם לחיות/להפגין/למרוד/להיות הוא!
    אבל,אני חושבת שבסופו של דבר המצעד הזה פיספס את מטרתו! לפעמים צריך להיות חכם ולא רק צודק! קלישאה?? אולי, אך הפעם נראת לי נכונה. הקהילה ההומו לסבית ה פ ע ם הפסידה נקודות!
    בכל אופן,הדרך עוד ארוכה,כנראה,חבל.
    שבת שלום
    לביאה

  2. והדרך לא חשובה?
    זכויות? טוב ויפה וצודק! אבל הפעם המצעד בירושלים לא היה אמור להשיג לכם זכויות,לא בדרך שהענין התנהל. זכויות משיגים גם באמצעות תמיכה של דעת הקבל ולחץ על הדרגים המתאימים. ועדיין חושבת שבמקרה זה הפסדתם נקודות בדרך לזכויות! בכל מקרה,גם אם לא נסכים ביננו הפעם,נשתמע!
    שבת נעימה
    לביאה

  3. משל על מצעד הגאווה
    היה פעם מישהו שהיה פעיל בגוף פוליטי שגם הוא ניסה להשיג הכרה ושינוי דעת קהל ביחס לקבוצה מסויימת שהייתה נרדפת ומקופחת.
    משך כמה שנים הוא הלך לכל מפגן ציבורי, ודיבר וכתב וצעד והניף שלטים. אבל עם הזמן הוא מצא את עצמו לבד, כי למרות שהקבוצה הפוטנציאלית שהוא נאבק למענה הוערכה ברבע מהאוכלוסיה עד גיל 30, כמעט כולם העדיפו להשאר בבית מפחד "מה יגידו" ו"מה יקרה אם ידעו שאני כזה".
    אחרי ארבע שנים נשבר לו.

    אני מבין את הפחד שלך, אבל כמי שהיה בצד השני, בעיניים של מי שצעד לבד פעם אחרי פעם וגילה שהקהל שלו מעדיף להתחבא בבית כמו עכברים מפוחדים. אני חייב להגיד לך שפיספסת את כל הרעיון של מצעד הגאווה. ברור שזה מפחיד. ברור שזה לא נוח. ברור שקל יותר לרטון מאחורי המקלדת מאשר לחטוף אבן בראש או לגלות את הדודה ברטה מתעלפת כשהיא מגלה שאתה "כזה".

    אבל אין דרך אחרת. ככל שיצעדו פחות ופחות אנשים במצעד זה יהיה יותר קשה ויותר מפחיד לאלו שבכל זאת מגיעים ומשנה לשנה יגיעו פחות ופחות. זה גם יהיה יותר קל לכל אלו שמנסים להשתיק ולקבור את המצעד ומה שהוא מייצג באיזו פינה חשוכה של ארון צר.

    צר לי, אבל עם כל הכבוד למילים היפות, בשביל זכויות ובשביל שינוי צריך להאבק. נראה לי שבמקרה שלך אתה מעדיף לתת לאחרים לעשות את העבודה הכואבת ולחטוף את האבנים במקומך. זו זכותך, אבל זו זכות ששמורה לפחדנים.

    גם אני לא צעדתי במצעד בירושלים. אבל צעדתי בתל אביב השנה ובשנים קודמות וכש"הוא" עוד היה פעיל גם צעדתי במצעד הראשון בירושלים לפני שהחרדים גילו אותו 🙂

  4. נכון, אתה צודק
    אני קצת פחדן, אבל מה לעשות. כשמדובר בנושא כזה ("לשנות את העולם") אני איש של מילים יותר מאשר של מעשים.

    ובכל זאת אני עדין חצוי בנוגע למצעד בי-ם. מצד אחד חייבים להילחם, ומצד שני צריך לחשוב על הנזק שזה גורם. ככל שעוברים הימים אני יותר ויותר נוטה לכיוון ה"צריך להילחם", ואני מקווה שאולי בפעם הבאה אלך לצעוד גם בי-ם ולא רק בת"א.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *