הומופוביה סמויה בקהילה

כולם מדברים על ההומופוביה שבה נגועה החברה החילונית-ליברלית או החברה הדתית-שמרנית; אבל מעטים יודעים שהקבוצה שנגועה בהומופוביה קטנה לא פחות, היא הקהילה הגאה בכבודה ובעצמה. לפני שאני פותח את חרצובות לשוני, רק אציין שכאן אדבר על גברים הומואים ודו-מיניים – לא על לסביות וטרנסג`נדרים – פשוט כיוון שאת אלה הראשונים אני מכיר הרבה יותר טוב.

הרבה גברים הומואים ודו-מיניים מגדירים את עצמם באינטרנט בהגדרות משונות, שבעליל מראות שיש להם בעיה עם היותם לופתי-זרגים: אני גברי לגמרי… סטרייט-אקטינג… לא רואים עלי… לא בסצינה, לא מסתובב ולא מתערבב במקומות של הומואים (חרמנא ליצלן! אבל למצוץ זין? זה כן). הרבה כותבים שהם “הומואים בנטייה ולא בהתנהגות”, ומבדלים את עצמם מכל דבר שמוגדר כ”הומואי”. בקיצור – ההומופוביה העצמית חוגגת, ואחר כך אנחנו מתפלאים למה בכלל צריך מצעד גאווה.

אני מבין שישנם אלו שיש להם בעיה עם נשיות מוחצנת בגברים ועם אלמנטים “הומואיים” מדי; אבל אם הם לא מסוגלים לקבל מישהו ששונה מהם – שלא יצפו שהחברה המודרנית תקבל אותם. אגב, ברור שלא כל ההומואים חושבים כך, אבל מתוך מה שאני רואה באינטרנט – לפחות חצי כן חושבים כך.

מעניין אותי לדעת – האם גם סטרייט שיוצא למסיבות הוא “בסצינה”, כמו שאומרים אצלנו בקהילה? אני רוצה לראות סטרייט אחד שכותב דברים כאלה בפרופיל היכרויות שלו באינטרנט. אני מבטיח לכם – לא תמצאו. רק הומואים ודו-מיניים חייבים להכריז קבל עם ועולם שהם גבריים לגמרי – שחס וחלילה לא תדבק בהם הנשיות. נשמע מוכר? סטרייטים פוחדים להיות הומואים, הומואים פוחדים להיות נשיים או טרנסג’נדרים… ומה באשר לאלה האחרונים? כנראה שלהם לא נשאר ממה לפחד.

אתמול התקיים מצעד הגאווה העשירי בתל אביב – יום חגה של קהילת הלהט”ב. אחרי עשור של מצעדים ו-20 שנה מאז ביטול חוק איסור משכב זכר, נדמה שמצבנו משתפר והולך. אלא שהומואים – אותם אלה שמבקשים שיכירו בהם כשווים בין שווים – בעצמם סובלים מחטא אי-הסובלנות. הרבה הומואים אומרים שהתקשורת מציגה רק צד אחד של המצעד – אותו צד שמתלבש בנוצות ומתנהג בנשיות מוחצנת. הומו גברי זה אחלה; הומו נשי? סתם צ’חלה. זו הגישה הרווחת היום אצל הומואים: כל מה שמריח מנשיות או ממגדר לא ברור – לפח וחסל.

לפי מה שאני רואה בשטח כבר לפחות במשך עשור, הרבה הומואים היו מעדיפים שבמצעד לא יהיו גילויי נשיות. זה גורם לכולם לחשוב שכולנו “כאלה” – נשיים, מעוררי פרובוקציות. אז רק כדי לעורר את זכרונכם, הומופובים קטנים שלי – המצעד הוא בהחלט פרובוקציה שבלעדיה לא היינו מקבלים כמה מהזכויות הבסיסיות שיש לנו היום; את זה נוח לשכוח. מצחיק לראות איך הומואים מדברים על נשיות ועל טרנסג’נדריות, באותו אופן שבו הרבה סטרייטים מדברים על הומואים – מתוך פחד סמוי “להידבק”.

כן, ידידיי המתחנגלים מכל הצבעים – אתם מחפשים הכרה בזכויותיכם, אך בה בעת אינכם מסוגלים להבין שגם לאחרים יש זכות קיום במצעד היקר שלכם. נדמה לכם שהמצעד צריך להיות מלא בהומואים גבריים בלבד, תוך התעלמות גורפת מהעובדה שלקהילה הזו יש הרבה צבעים – אותם צבעים שמצד אחד אתם נלחמים עבורם, ומצד שני דוחים אותם בבוז.

5 תגובות


  1. בכל פעם שאני קורא על הומופביה
    זה מזכיר לי את המחקר הזה –

    הגב

  2. כן, יש כמה סוגי הומופוביה
    אני לא חי בסרט שזה ייעלם אי פעם, כי בני אדם תמיד רואים את השונה ואת החריג. הטבע שלנו הוא לחפש אחדות ואחידות, וכל מה שחורג מזה נדחק לתוך תבניות לא-נורמטיביות.

    הגב

  3. תמיד סקרן אותי בין ההומואים זה מתחלק לנותנים בתחת ומקבלים בתחת?
    האם בזוג עצמו יש תמיד חלוקה כזאת או הגבול מעומעם?

    הגב

    1. כמו שאצל סטרייטים יש כאלה, למשל, שאוהבים מין אוראלי וכאלה שלא – אפשר להגיד שזה אותו דבר אצל הומואים ומין אנאלי. לא כל הנשים אוהבות לרדת לגברים, ולא כל גבר אוהב לרדת לאישה. זה פשוט עניין של… טעם (מילה לא מוצלחת בהקשר הזה 🙂 )

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *