פרטץ’ זה הפרפקציוניזם החדש

ההייטק הישראלי משגשג דווקא בזכות מערכת החינוך הכושלת. השיטה: טלאי על טלאי (כלכליסט, 13.3.2008)

ד”ר יואב בן דב (51) לימד במשך 18 שנה פיזיקת קוונטים, תיאוריית הכאוס ותרבות דיגיטלית באוניברסיטת תל אביב. בראיון לכלכליסט מציג בן דב תיאוריה מעניינת לגבי הצלחת ההייטק הישראלי: לדבריו אנחנו מצליחים דווקא בזכות כלשיה של מערכות החינוך. מצד אחד מערכת החינוך קורסת, מסביר בן דב, ומצד שני מעולם לא היתה לדור הצעיר הישראלי הצלחה עולמית כזו: בקולנוע, במוזיקה, בהייטק. אף פעם לא היה לנו דור מוצלח כל כך.

וזה בזכות מערכת החינוך הישראלית?
מערכת החינוך הישראלית מצוינת דווקא כי היא שבויה בשיח אנכרוניסטי. יש שם עדיין איזו רוח גולדה מיושנת שכבר לא קיימת בשום מקום אחר. לתלמידים יש חוסר אמון במערכת החינוך, שמאפשר להם לתפוס מרחק. התלמידים חושבים: אוקיי, בית ספר זה מין מקום משונה עם דרישות משונות. אז נותנים למורים מה שהם רוצים ובאותו הזמן יש את העולם האמתי, שאותו אתה רואה בבלוגים ושאת הערכים שלו הצעירים תופסים מצוין. סרט של תיכוניסט יכול להצליח ביוטיוב, ואין לזה שום קשר עם מערכת החינוך ומה שהמורים מלמדים.

אבל יש כאן באמת יתרון לחוסר האפקטיביות של המערכת?
מערכת החינוך הישראלית לא מצליחה לכפות את הערכים שלה על הצעירים, וטוב שכך. בצרפת ובמדינות אחרות עם מערכת חינוך טובה, לתלמיד שמינית יש המון ידע והוא יודע בדיוק איך צריך לבנות חיבור ותזה ואנטי-תזה ואיך להשאיר שוליים. אז כולם עושים אותו דבר. אבל בעולם של טכנולוגיה, עולם מאוד משתנה ודינמי, יצירתיות וכושר לנוע קדימה יותר חשובים מאשר להישאר עם המטען של העבר. להפך, אם יש לך חוסר כבוד לסמכויות ידע ובמקום זה תתקתק משהו דרך ויקיפדיה וזה יעשה את העבודה, אז אולי זה פרטץ`, אלתור, אבל זה בדיוק מה שצריך בעולם של היום.

למה?
אנחנו נכנסים לעולם של מידע, וטכנולוגיות מידע עובדות אחרת מטכנולוגיות של חומר פיזי. אלתור זה דבר רע מאוד אם אתה יוצר מוצרים חומריים כמו מכונית, אבל הוא טוב מאוד בעידן המידע. כאן הכול נמצא באלתור. שום מוצר הרי לא עובד חלק. תמיד יש באגים. אם היית יוצר מכונית עם באכים היו זורקים אותך מכל המדרגות, אבל בעולם של רשת סבוכה זה חלק מהעניין. אז השיטה היא טלאי על טלאי, אלתורים, לכבות ולהדליק מחדש את הווינדוז. ניסוי וטעייה. איך בכיר בגוגל צוטט לא מזמן – אנחנו חוגגים תנועה מהירה. אין דרך אחרת. חברות טכנולוגיית-מידע הבינו שהכיוון של האלתור והפרטץ` זה הכיוון שלהן, וזה נותן יתרון עצום למדינות ומקומות שבהם זו הדרך לעשות דברים. למשל ישראל, למשל הודו.

גם באפריקה יש כאוס, אז למה שם הדברים לא פורחים?
באפריקה אין את הבסיס אז הכול מתפרק. אני חסיד של פילוסופיית סף-הכאוס. יותר מדי סדר מאבן אותך, פחות מדי סדר מפרק אותך. בישראל יש לנו את הבין לבין. זה מקום שחי על סף הכאוס. יש בית ספר ואתה כן לומד משהו, אבל אתה גם לומד לא להזדהות עם זה יותר מדי. אתה מבין שזה תקוע ורואה את המגבלות של זה כבר בגיל מאוד צעיר, וזה נותן המון גמישות מחשבתית – וזה מה שיוצר את ההצלחה. מי שעושה את זה הכי טוב זה גוגל, עם עיקרון ה- 80/20 שלהם, שאומר ש-80% מהזמן תעבוד על העבודה הרגילה וב-20% הנותרים תעשה פרויקטים עצמאיים. אז יש לך כאן 80% של הוראות מלמעלה ו-20% של יוזמה מלמטה למעלה. מאריסה מאייר מגוגל אמרה שחצי מהכרזות המוצרים שלהם מגיעות מה-20% האלו.

2 תגובות


  1. בזכות המילה פרטץ’ הגעתי לאתר שלך.
    משום מה נכנסה לי לראש מחשבה מה זאת המילה פרטץ’.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *