חוק העישון ונזקי העישון הכפוי

אחד המתנגדים הבולטים ביותר בישראל לחוק העישון (בגרסתו הגורפת) הוא גדי טאוב. עם כל מלחמת החורמה שהולכת פה במדינה בין מעשנים ללא מעשנים, טאוב מביא נתונים מעניינים בנוגע לחוק העישון ולנזקי העישון הפסיבי. בנוגע לחוק הישראלי עצמו, אומר טאוב, יש טעם לפגם – אסור לכפות באופן גורף איסור על עישון בכל פינה, כיוון שזו פגיעה בזכותם של המעשנים. אבל מה בנוגע לזכותם של הלא-מעשנים להימנע מעשן וממחלות?

וכאן אנחנו נכנסים לדיון היותר משמעותי בנוגע לנזקי העישון הפסיבי. טאוב טוען שאין שום הצדקה להיסטריה סביב נזקי העישון הפסיבי, כיוון שלא הוכח חד-משמעית בשום מחקר שעישון פסיבי מזיק לבריאות. אז למה יש היסטריה סביב העישון הפסיבי המזיק, שואל טאוב – ועונה: מסע הפחדה ציבורי. תעמולה ולא רפואה, שמתעלמת מהעובדה שצריך כמות מסוימת של חומרים כימיים על מנת לגרום נזק – כמות שאליה לא ניתן להגיע בפאב או במועדון מלאי-עשן.

טאוב טוען שאנשים מצטטים מחקרים על נזקי עישון פסיבי – מחקרים לא מבוססים שהם כנראה לא טרחו לקרוא בעצמם, ולכן טועים ומטעים. הוא מציג מחקר של ארגון הבריאות העולמי מ-1998, שלא מצא שום קשר סיבתי בין תחלואה ומוות ובין עישון פסיבי. המדע השרלטני של העישון הפסיבי, אומר טאוב, מעוות בכוח את נתוני הסטטיסטיקה עד כדי כך, שמעשנים אפילו לא יכולים לעשן בבניין דירות משותף מחשש לפגיעה בשכנים.

אין לי מושג אם גדי טאוב מעשן או לא, אבל כנראה שזה לא ממש משנה. הוא מגיש טיעונים טובים שנתמכים על ידי כמה מקורות. השאלה היא מדוע רוב הקהילה המדעית שחוקרת את העישון הפסיבי ואת נזקיו, אינה רואה את הדברים כפי שהוא רואה. כולם, כך הבנתי מדבריו, להוטים אחר הפוליטיקלי קורקט, והקהילה המדעית אף היא מוטעית על ידי מספר מצומצם של מחקרים שאין להם ביסוס. אני אוהב תיאוריות קונספירציה, אבל לא כשמדובר באלו העלולות לסכן אותי ואת בריאותי – אפילו במעט.

השאלה החשובה היא מדוע צריך לחכות לתוצאות מדעיות-רפואיות ודאיות (שמספיק אנשים "יחטפו" מהעשן הכפוי באופן סיבתי), על מנת להבין שעשן סיגריות מזיק בסופו של דבר ללא-מעשנים. מספיק לראות ולהבין שעשן סיגריות גורם לחנק, לשיעול ולעיניים צורבות; לא צריך לחכות להתקפי אסטמה – כמו שקרה אצלי – או לסרטן ושאר מחלות (שעלולים להופיע רק אחרי עשרות שנים).

ועכשיו יבואו נא המתחכמים ויאמרו – אבל גם עשן של כלי רכב וזיהום של מפעלים יכול לגרום לאותן מחלות. נכון – הזיהום הסביבתי העלה את כמות האנשים הסובלים ממחלות ריאה, ויש הרבה שינויים מיטיבים בתחום הזה (כלי רכב ירוקים, חקיקה ועוד). הגיע הזמן שיהיה שינוי גם בנושא העישון הכפוי, כל עוד אין הוכחה שהוא לא מזיק.

כבר ציינתי בעבר שאני לא מעשן ובכל זאת התפתחה אצלי אסתמה, כנראה בעקבות כמה שנים טובות של שריצה במועדונים אפופי-עשן. כמובן שתמיד אפשר לטעון שאין הוכחה סיבתית שעשן הסיגריות אחראי לנזק הזה, אבל כפי שאמרתי: אני לא מתכוון "להשתתף בניסוי" על מנת לגלות; מספיקה לי העובדה ש"חטפתי", ושמומחה למחלות ריאה אמר לי שרוב הסיכויים שזה נגרם מעשן סיגריות כפוי. המעשנים עושים "ניסוי בבני אדם" – בוא נראה אם יקרה לכם משהו כמו שטוענים המחקרים. כאן מדובר באנשים ובסיכון פוטנציאלי כלשהו לבריאותם. זה לא מספיק?

כשרוצים לאמת משהו במדע, לא מספיק להגיד שהוא נכון – צריך שיהיה אפשר לבצע עליו ניסויים שיתנו את אותה תוצאה שוב ושוב. אם צודק טאוב, מדוע אנחנו לא רואים רופאים וחוקרים בתחום העישון הפסיבי יוצאים חוצץ נגד האפליה הנוראה בחוקי העישון בעולם כולו? אולי כי כמה מחקרים בודדים, שטוענים שאין קשר סיבתי בין עישון פסיבי למחלות ולמוות, אינם מספיקים על מנת להפריך לגמרי את הטענה שעישון פסיבי מזיק (בדרך כזו או אחרת).

כל נתון מדעי אפשר לפרש לכאן ולכאן במסגרת הסטטיסטיקה ומרווח הטעויות המקובל. יש לא מעט מדענים החושבים שאין התחממות גלובלית. אולי הם צודקים, אבל מדע הוא יותר מנתונים גולמיים – מדע הוא גם תמימות דעים בקרב הקולגות שלך למקצוע. נגמרו הימים בהם אדם אחד גילה תגליות מרעישות עולם. היום מדע הוא עשייה קולקטיבית, ובתור עשייה שכזו היא כפופה גם להסכמה קולקטיבית – על אחת כמה וכמה בנושא כל כך טעון חברתית כמו עישון פסיבי ונזקיו. אומנם גדי טאוב הוא דוקטור, אבל להיסטוריה – לא לרפואה. כשיבוא היום בו חצי מהחוקרים והרופאים בתחום העישון הפסיבי, יגידו שאין קשר בין עשן סיגריות כפוי ובין מחלות – אחזור בי מדבריי.

טאוב מבין את הצורך של אנשים להימנע מעשן הסיגריות המציק – גם אם לדעתו הוא לא מזיק מבחינה רפואית. לכן הוא מציע ליצור אזורי עישון במקומות בילוי, או לאפשר למעשנים לבלות במקומות המיועדים רק להם. אני תומך בהצעה הזו, ולו על מנת שלא ליצור התמרמרות רבתי בקרב מיליון המעשנים במדינת ישראל. לפחות כך ניתן ליצור מצב שמתקרב לפשרה כלשהי.