The Music Feeds My Soul

פורסם: 2004/2005

היום יצאתי ל-Vox המופלא ונסחפתי על גלי המוסיקה המדהימה – כמו מטורף רקדתי, עד שרגליי כבר כשלו וחשתי בחילה. פגשתי הרבה מכרים וידידים והיה פשוט כיף עד כדי שהחיוך לא נמחק לי מהפרצוף גם עכשיו, שעה אחרי שעזבתי את המקום.

קשה לתאר את האווירה שיש במועדונים, וביחוד ב-Vox בימי שישי – המקום שורץ עשרות ואולי כמה מאות של גברים, והכל טעון במתח מיני סוחף. בשילוב עם האוס משובח נוצרת תערובת אנרגטית שאין שניה לה בתבל. לכל אחד יש דרך להיכנס להָיי – יש כאלו ששותים, מעשנים, עולים על אקסטה או שאר יצירות כימיקליות. אני, למרבה הפליאה, נכנס להיי מעצם היותי במועדון וההיסחפות המדהימה שקורית לי כאשר אני רוקד. אני עוצם עיניים, משתולל ונותן למוסיקה להוביל אותי לשיאים חדשים בכל פעם. זה שילוב מוצלח של פעילות גופנית אינטנסיבית משך כמה שעות ושחרור מאסיבי של אנדורפינים במוח, מה שמסביר את תחושת המאניה שאני חווה כל פעם מחדש, מה גם שזה מביא אותי לשיאי חרמנות שפשוט חבל על הזמן.

היום רקד לידי בחור חמוד כמו שאני אוהב; אבל מלבד כמה מבטים ואולי חיוך או שניים שהגנבתי לעברו, לא עשיתי שום צעד (לצערי). התביישתי. אולי הוא סתם רקד לידי, אולי סתם התסכל, אולי הוא לא באמת מעוניין. בקיצור, מרוב "אולי" פספסתי משהו טוב שיכול היה לקרות בינינו, אבל יש לי תחושה שעוד אצור איתו קשר בקרוב.

תגובה אחת ל “The Music Feeds My Soul”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *