סוף שבוע פרוע

לפעמים שורה של אירועים אקראיים היא שעושה לי את השבוע; דווקא הדברים הלא צפויים הם שמכניסים בי אנרגיות ומרוממים את חיי מהשגרתי למלהיב. מאז שהחבר הכי טוב שלי נסע לארצות הברית לעבוד, "גיליתי" שורה של חברים שאיתם הקשר לא היה מפותח עד עכשיו. פתאום אני יוצא לבלות עם מישהו שעד עכשיו חשבתי שהוא בלתי נסבל – ומסתבר שטעיתי קשות ואנושות. במשך שלושת החודשים האחרונים גיליתי שהבן אדם פשוט מקסים בכל מובן, ואני שמח על שנתתי לעצמי (ולו) את ההזדמנות להכיר אחד את השני – אחרי שכל הזמן ניסיתי להתחמק ממנו.

השבוע המעולה הזה התחיל עם סקס טוב ביום רביעי (אחרי חודשיים של מדבר ושממה) והמשיך עם יום חמישי, עוד בשעות הבוקר בעבודה, שאז ריח סוף השבוע כבר מילא את אפי. כבר אז ידעתי, משום מה, שאני הולך לחגוג. ביום שישי בלילה יצאתי עם חברים למקום הדי קבוע שלנו בשבועות האחרונים, אבל למרות שהיה כיף הייתה גם נפילה רצינית. המקום היה דחוס וצפוף ברמות קשות, וזה הטריף את דעתי. כל שנייה נדחפתי ימינה ושמאלה על ידי קבוצה אחרת של אנשים והפיוז נשרף לי מהר.

אני רגיל למועדונים דחוסים עד אפס מקום – שבהם לא רואים את הרצפה מרוב רגליים – אבל המקום הזה לא מתוכנן להכיל את הכמויות האלה, וככה זה גם נראה. מה גם שהמוזיקה, לפחות בהתחלה, לא הייתה משהו, וזה הוסיף לעצבים המתחממים והולכים שלי. בנוסף, אחד הידידים של חבר שלי התחיל איתי שם, אבל הוא ממש לא הטיפוס שלי (אם בכלל יש לי טיפוס) ולא ידעתי אם להגיד לו שאני לא מעוניין. פיזרתי אליו חיוכים כשדיברנו, אבל בגדול די התעלמתי ממנו. חשבתי שהוא הבין ת`מסר כי הוא התחנגל כבר עם מישהו אחר, אבל היום הוא שלח לי הודעה בפייסבוק וביקש ממני חברות. מה עוד אפשר לעשות – הייתי מנומס ואישרתי את הבן אדם. רע לא יכול לצאת מזה.

בסופו של דבר – אחרי שעתיים בלבד – נטשתי את המקום עם החבר שאיתו באתי, ובחוץ ראינו עוד חבר שרצה להיכנס. משכנו אותו משם והלכנו למקום אחר. בשעה מאוחרת תקף את החברים מנצ`ס רציני אז המשכנו לאבולעפיה, שם המוכר שוב ניסה להתחיל עם חבר שלי כמו בפעם הקודמת שהיינו שם. המשכנו לכיוון הרכב שלי ותהינו לאן הולכים משם. בסופו של דבר התיישבנו ברכב והתפתחה שיחה ארוכה של שלושתנו אל השעות הקטנות של הלילה. אני אוהב את השיחות האלה, הספונטניות ומלאות ההומור, שבהן אני לומד להכיר אנשים יותר טוב ממה שחשבתי שאני מכיר. זה מאיר אותם באור אחר.

ככה יצא שאתמול ב-4 וחצי לפנות בוקר קבענו שאנחנו נפגשים שוב היום, בשבת. נסעתי לחבר שלי ביפו וביליתי אצלו את הערב, אבל החבר השלישי עוד רצה לישון וחשבתי שהבילוי לאותו ערב כבר הרוס. עד שאני כבר מסכים לצאת מהכבדה שלי ולצאת במוצ"ש… לשמחתי טעיתי – החבר השלישי כבר הגיע למועדון, ולמרות שאני והחבר הנוסף הגענו למקום אחר בהתחלה – כי חשבנו שיהיה שם מעניין – עזבנו אותו תוך 5 דקות וברחנו למקום השני.

מסתבר שעשינו את הבחירה הטובה ביותר לאותו סופ"ש, כי המקום השני היה פשוט מעולה. ברגע שדרכתי בכניסה ושמעתי את ההאוס המשתולל, ידעתי שזה יהיה הלילה שיפצה על הבילוי של הלילה הקודם. אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני יוצא לבילוי במוצ"ש, כי בדרך כלל אווירת "יום ראשון בעבודה" הורסת לי את החשק לצאת בשבת בערב. כיוון שאני קם בשש בבוקר אין לי הרבה זמן להישאר בשום מקום בילוי, אבל הפעם זה היה שונה.

כשהיינו שם הרגשתי בהיי מוחלט – דבר שתמיד קורה לי כשאני בחברת אנשים שאני אוהב וכשהמוזיקה מעולה. פיזרתי חיוכים לכל עבר ונתתי למוזיקה לשלוט בי. אני חושב שזכיתי לכמה מבטים מאנשים שניסו להתחיל איתי, ועוד בחור אחד התחיל איתי ישירות וניסה לתת לי לשתות; אבל בדרך כלל אני מתעלם מדברים כאלה כי אני לא ממש אוהב את כל השיכורים/סטלנים שלא רואים על העיניים, ואחר כך נבהלים כשהם נזכרים את הזין של מי הם הכניסו לפה. ממש לא בא לי טוב.

נסחפתי עם המוזיקה הרבה מעבר למה שתכננתי ויצאנו משם בחצות – שעתיים מאוחר יותר ממה שחשבתי. מה גם שראיתי שם שניים ממקום העבודה שלי – אחד שידעתי עליו בוודאות (כי מצאתי אותו בפייסבוק) ואחת שרק ניחשתי עליה. מדהים לחשוב לפעמים שנטייה מינית היא גורם מאחד, למרות שבכל מובן אחר לא מכירים בכלל את האנשים מעבר לנטייתם.

מאז שחשפתי את עצמי קצת יותר בעבודה, גיליתי עוד אנשים מהקהילה ששמחים וששים לקראתי כל פעם שאנחנו נפגשים. לא סתם אני מרגיש בבית כל פעם שאני נמצא עם הומואים ולסביות באיזה מועדון; עם סטרייטים בחיים לא אוכל להרגיש ככה.

כבר אין לי סבלנות שיגיע סוף השבוע הבא.