התוצאה? בלגנאז’

כשאנו באים לעולם הזה נותנים לנו את כל מה שאנו צריכים, ומשתדלים ללמדנו איך לחיות בצורה עצמאית על מנת שנוכל לצאת בעצמנו אל החיים ולהוציא מהם את המרב והמיטב.כולנו תמיד רוצים ושואפים להגיע ליותר. כילדים אנו מסתפקים בצעצועים כאלה ואחרים, וכמבוגרים אנו רוצים צעצועים אחרים: שיהיה לנו מספיק כסף על מנת שנשיג נוחות כלכלית (כלומר, התבססות במקום עבודה) שתאפשר לנו קורת גג, מזון ושאר אמצעים כגון רכב, מחשב, טלוויזיה, וכו’. ביסוס כלכלי נותן לנו מרווח נשימה על מנת להגשים את עצמנו בהרבה מובנים, אם זה בעבודה, אם זה באהבה, אם זה בגידול ילדים או בשאר פעילויות.

השאלה היא האם זה הכל? לא שאני בא בטענות, חס וכרפס, כיוון שאני רואה על עצמי את התהליך הזה בעיצומו; אבל כשאני מסכם בגסות את כל שאיפותינו החומריות (עבודה, קורת גג, בילויים, אהבה), אני שואל את עצמי “האם זהו זה?”

האם פה אנו נעצרים? האם זוהי פסגת התכלית האנושית, אם ישנה תכלית שכזו בכלל? משום מה אני לא מסתפק בזה. אני רוצה להאמין שיש יותר, אפילו יותר מאהבה שהיא בהחלט אחת מן התכליות החשובות ביותר בקיומנו. פעם האמנתי בכל תוקף שיש לקיומנו תכלית שהיא מעבר לנראה ומעבר לחומר. היום אפשר להגיד שהאמונה הזו הצטמצמה לכדי כמעט אפס והיא נשארת דחוקה במחשכי מוחי, מחכה לרגע המתאים שבו תוכל שוב לפרוץ לאוויר העולם.

אני לא מתיימר לדעת בוודאות מהי תכלית הקיום אבל ממה שאני כן יודע כנראה שצריכה להיות אחת כזו. אתמול שוב בא אלי בחור שאיתו כבר נפגשתי בשבוע שעבר ובין היתר דיברנו גם על רצון חופשי וידיעה אלוהית (סקס טוב ושיחה טובה קונים אותי מהר מאוד). הבחור חושב, בדומה לי, שאלוהים נתן לנו רצון חופשי על מנת לבחור בין טוב ורע ומטרת החיים, בגדול, היא לחזור למקור שממנו באנו, כמו טיפת מים שמתאחדת עם האוקינוס.

אני מחפש עבודה בכדי לכלכל את עצמי; אני לומד ומשתולל עם חברים (ועם אחרים) בכדי לתת ערך מוסף לחיי. אין לי מושג איפה אהיה בעוד 10 שנים ואני לא יודע אם זה טוב או לא. כל מה שאני יודע הוא שיש עליות ומורדות כרגע בחיי, ואני מרגיש חופשי ומאושר (למרות הציון האומלל שקיבלתי בקורס אחד, למרות שאני כרגע נטול משכורת או כיוון כללי בחיים). הגעתי לשלב שבו אני, כנראה, יכול להגיד באמת ובתמים שאני חי את הרגע.

אבל אני רוצה להאמין שיש תכלית, שלא הכל לשווא, שהקיום האנושי (או כל קיום אחר) משרת מטרה כלשהי ביקום הזה, גם אם איננו יודעים מה היא. דברים אינם מתרחשים סתם ויש להם סיבה ומטרה (ואינני מדבר על לבחור תחתון אדום או כחול בבוקר כיוון שברמה הקוסמית זה לא רלוונטי). בעקרון אפשר לדעת מה אנו עומדים לעשות כל עוד בחרנו במסלול מסוים, אך קשה לחזות באיזה מסלול נבחר מלכתחילה. ייתכן שכבר בחרנו את כל המסלולים מראש, וכעת אנו מתנסים בבחירותינו על מנת להעמיד את עצמנו במבחן.

את הבחירה כבר עשית. עכשיו אתה צריך להבין מדוע עשית אותה (מטריקס)

 

תגובה אחת


  1. תיאורית הפירמידה של מאסלו
    מדברת על הצרכים שיש לבני אדם. מאסלו דירג את הצרכים הללו לפי חשיבותם לבני האדם ולפי מס` בני האדם המספקים אותם. אתה בטח מכיר…
    הצרכים הפיסיולוגיים הם בתחתית והם בעצם מה שאמרת- עבודהף קורת גג…
    האהבה מדורגת במקום גבוה יחסית. אך המדרגה הגבוהה ביותר היא המימוש העצמי. אולי זה מה שאתה תחפש… ה”וואו” הזה. התכלית.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *