דמוקטטורה לתפארת מדינת ישראל

הידעת? אזרחי מדינת ישראל מחויבים על פי חוק להשתתף בסקרי משק הבית של הלמ"ס – במידה שנבחרו לקחת בהם חלק. תודה לך, ראש ממשלתנו לשעבר – הגברת גולדה מאיר – שבחוכמתך כי רבה החלטת שהרגלי הצריכה, השתייה ודפיקת הנאדות שלנו ישמשו לצרכים סטטיסטיים. וכדי לוודא שכולנו נתרום את חלקנו בטמטום, אף חוקקת חוק המחייב את כולנו להשתתף בניסוי. שלושה חודשי מאסר נחטוף, אם לא נענה על שאלוני הלמ"ס שנשלחו אלינו ונסרב לסוקר הנחמד הדופק לנו (בדלת).

מעולם לא טענתי שאני חכם מדי, אבל רק לי זה נשמע מטומטם להפליא? לא מספיק שאזרחי המדינה האומללה הזו מחויבים לשרת בצבא ולשלם מסים, אז בנוסף אנו גם מחויבים לחשוף פרטים אינטימיים בחיינו, הכוללים פרטים כלכליים? ואם לאימא שלי לא בא לציין באיזה סוג טמפונים היא משתמשת? אומנם הפרטיות נשמרת והמידע האישי אינו מופץ, אלא בצורה סטטיסטית; אבל לשבת עם הטפסים הללו במשך שבועיים ולכתוב כמה דלק צרכנו, האם נסענו באוטובוס וכמה ק"ג עגבניות קנינו – זה כבר יותר מדי.

ועוד דורשים מאיתנו לשמור קבלות ולפרק לפרטיה כל קנייה – מה היו המצרכים, הכמות, המחיר… למרות שעדיין לא יצא לי להשתתף בטמטום הזה, עצם החוצפה הזו מרתיחה את דמי! באיזו זכות פולשים לחיי אזרחים ומכריחים אותם לנדב מידע אודות חייהם?!

הטירוף הפוליטי הזה פשוט תואם לדבריו של פוקו, מילה במילה. ההמון הוא איום על הסדר, אבל הוא מופיע באופן מפוקח ומסודר באמצעות מוסדות המשמעת, ואפשר להגיע לכדי אינדיבידואציה של כל אחד (תיק אישי/רפואי/משפטי). ככל שיש יותר ידע כך יש יותר כוח, ולהפך. אפשר לנרמל כל תחום ולקבוע מהי הסטייה וכן לקבוע נורמה ביחס לאוכלוסיות שלמות לעומת הסטייה (פסיכולוגיה, מיניות, חינוך, וכו`).

"מדעי האוכלוסיות" (דמוקרטיה, סטטיסטיקה, "אלגברה חברתית", "סטטיסטיקה מוסרית") עוזרים למדינה לנכס את הידע הקיים ומשכללים אותו על מנת לשלוט בתופעות שבה ובאנשים הגרים בה (לא רק באזרחים, אלא גם בבני מעמדות נוספים). ניתן לעשות ארטיקולציה פוליטית לכל פן בחיי היחיד והחברה, והחיים עצמם – מן הלידה ועד המוות – מנוהלים על ידי הממסד והמדינה.

אתם, כך אומרת לנו המדינה, תיוולדו לתוך סדר חברתי מובנה מראש, ויהיה אודותכם רישום תיעודי: שם, מקום מגורים, ת"ז ועוד – שנוכל לדעת מי אתם ואיפה אתם נמצאים. גם כשתרצו להתחתן או להתגרש, לא תוכלו לעשות זאת לבד – כי המדינה היא זו שמפקחת גם על ענייני האהבה. קיצורו של עניין, אנחנו נקבע לכם איך תחיו (גן, בית ספר, צבא, עבודה), ואתם תשתקו, תעשו צבא, תעבדו, תשלמו מיסים ותהיו ילדים טובים. אהה כן, ובל נשכח – גם כאשר תהיו על ערש דווי, המדינה תקבע לכם איך תמותו ואיפה יקברו אתכם (עם כל מיני ואריאציות של קבורה מחוץ לגדר לסוררים ולפוחזים).

המדינה מנכסת לעצמה כל פן עיקרי בחייו של היחיד וקובעת עבורו איך יבוצע אותו אספקט בחייו. נשמע דימיוני? נשמע 1984? לא צריך להרחיק לכת – די להביט בישראל הקטנה. אני יודע שקל להעביר ביקורת, אבל עניין הלמ"ס הוא פשוט דוגמא מובהקת לטמטום שאין כדוגמתו. אנחנו יצורים חברתיים מטבענו, והמדינה מממשת אותנו כיצורים חברתיים – אבל האטימות פה לפעמים עוברת כל גבול, וכאשר המדינה משרתת את עצמה יותר מאשר את אזרחיה – הרי לנו פאשיזם למופת.