מוצא התרבות האנושית
בני האדם הראשונים שהלכו על שתיים לא היו בני אדם כלל, אלא קופים קטנים שחיו באפריקה לפני 5.3 מיליון עד 1.6 מיליון שנה. קופים אלו – שנקראו אוסטרלופיתקוס (קוף דרומי) – חיו בקבוצות נודדות קטנות, וכך זה נמשך במאות אלפי השנים הבאות: הומו הביליס (האדם המיומן – כנראה הראשון שיצר כלים), הומו ארקטוס (האדם הזקוף), האדם הניאנדרטלי לפני כ-100,000 שנה והאדם המודרני (הומו ספיינס/קרו מאניון) שהופיע לפני כ-30,000 שנה.
לפני כ-10,000 שנה הסתיים עידן הקרח האחרון, והיתה התפוצצות אוכלוסין בכדור הארץ בין האלף התשיעי לחמישי לפנה"ס. בני אדם עדיין חיו בקבוצות קטנות כציידים ומלקטי מזון, ונאלצו לנדוד כל הזמן בחיפוש אחר מקומות חדשים שיספקו להם אוכל ומחסה. לאט לאט, תוך 2,000 שנה מסיום עידן הקרח, בני אדם החלו להתקבץ בכפרים, ותוך 3,000 שנה הופיעו גם עיירות וערים. יישובי הקבע הללו היו תחליף לנדידות האינסופיות, וזירזו את הופעת החקלאות ויצירת תרבויות של ממש.

באלף התשיעי לפנה"ס אירופה עדיין הפשירה מתקופת הקרח האחרונה, אבל באזור המזרח הקרוב הפורה כבר הופיעו יישובי קבע. שני היישובים העתיקים ביותר בעולם היו יריחו (בסביבות 7,500 לפנה"ס) – העיר הראשונה המוקפת חומה, בשטח של כ-42 דונם – וכן צ'אטאל הוּיוּך (6,000 לפנה"ס, באנטליה, טורקיה), בשטח של כ-130 דונם.
בסביבות 5,000 לפנה"ס התיישבו קבוצות באזור מסופוטמיה, והיוו את הבסיס לתחילת התרבות האנושית במזרח הקרוב. הופעת החקלאות יצרה קהילות כפריות, שהשפעתן הייתה גדולה מאוד על המשך התפתחות התרבות האנושית (ואת חלקן ניתן לראות עד היום באירופה).
רק מהאלף הרביעי לפנה"ס הופיעו ארבע תרבויות-ענק, שהיוו את הבסיס לכל תרבות אנושית מאז ועד היום: בעמקי הפרת והחידקל (שוּמֶר), בעמק הנילוס (מצרים העתיקה), בעמק האינדוס בהודו (האראפה ומוהנג'ו דארו) וליד הנהר הצהוב בסין (אן יאנג). תרבויות אירופה ואמריקה הופיעו רק לאחר מכן.
מה מבדיל תרבות של ממש מקבוצות החקלאים של 8,000 עד 4,000 לפנה"ס? המשותף לכל התרבויות הוא העיר – הצורה החברתית השלטת שנוצרה והתפתחה באלף הרביעי לפנה"ס. בארבעת המקומות בהם הופיעו ערים התפתחו גם אלמנטים נוספים של תרבות, שממשיכים להגדיר את המונח "תרבות" עד היום: המצאת הכתב, חלוקת עבודה מורכבת, בנייני ציבור, היררכיות פוליטיות ודתיות, שלטון מרכזי והתפתחות לכדי אימפריה.
שפה מדוברת היתה קיימת, כנראה, כבר לפני כ-100,000 שנה, אבל התפתחות הכתב הפכה את השפה לאלמנט טכנולוגי. כתב הוא טכנולוגיה המאפשרת לתעד ולשכפל שפה מדוברת, והוא "מנרמל" את השפה לכדי סדרת אלמנטים גרפיים. הכתב דוחס את השפה לתוך מערכת של סמלים והופך לשיטת תקשורת חדשה בפני עצמה.
כבר לפני 5,500 שנה החלה הטכנולוגיה המתקדמת של התרבות האנושית – השוּמֶרים דחסו שפה לתוך כתב, והיום אנו דוחסים מידע לתוך אלמנטים שרק מצטמצמים בגודלם. הכתב עשה לשפה מה שהדפוס עשה לכתב, ומה שהתקשורת והאינטרנט עשו לדפוס ולטלוויזיה. כל אלו היו מהפכות טכנולוגיות ששינו את העולם.

בתרבות שוּמֶר התפתח כתב ציורים בסביבות 3,100 לפנה"ס – הכתב הראשון בעולם – לצד ערים מרכזיות כמו אֶרידוּ, שלפי כתבי השומרים היתה העיר הראשונה שלהם עלי אדמות. כתב הציורים השומרי התפתח לכתב יתדות ששימש גם את תרבויות אכד, אשור ובבל. לאחר המצאת הכתב במזרח הקרוב ובמצרים, הוא התפשט גם לכיוון הודו ואסיה (אם כי הכתב הסיני הומצא באופן עצמאי בסביבות 1,600 לפנה"ס).
שוּמֶר, בעירק של היום, היא מקור התרבות האנושית הידועה לכולנו, והיא שימשה בסיס לתרבויות המערב ולתרבויות אחרות בכדור הארץ. השומרים המציאו את הכול: כתב, גלגל, מחרשה, כלי רכב רתומים לבהמות, ספינות, בניינים רבי-קומות (תחילת הזיגוּרָטים ואגדת "מגדל בבל"), מערכות חינוך, בריאות וחוק; אומנויות, רפואה, דת ממוסדת, מתמטיקה, אסטרונומיה ועוד.
עד היום אנו מחלקים את השנה ל-12 חודשים ול-365 ימים, את המעגל ל-360 מעלות, את השעה ל-60 דקות ועוד. כל אלה מבוססים על מתמטיקה שומרית סקסֶדצימלית – על בסיס 60 ולא על בסיס 10. שוּמֶר היתה הבסיס לתרבויות אשור ובבל, שהפכו לאימפריות בסביבות 1,800 לפנה"ס, בנו ערי-ענק מודרניות וכבשו את כל אזור הסהר הפורה בתקופתן (מה שהוביל את היוונים לציין את "הגנים התלויים של בבל" כאחד משבעת פלאי עולם).

בעמק הנילוס, פרעה מָנֶס (נערמֶר) איחד את מצרים העליונה והתחתונה בסביבות 3,100 לפנה"ס (בתקופת כתב הציורים השומרי), מה שזירז את התפתחות כתב ההירוגליפים (כתב חרטומים) במצרים. ההירוגליפים התפתחו באופן עצמאי מתוך מסורת מקומית, ומאז הוכתבה גם תרבות מצרים עצמה למשך 3,000 השנים הבאות. מצריים העתיקה הפיקה מונומנטים תרבותיים מרהיבים, מהפירמידות והספינקס ועד מקדש לוקסור, מקדש חתשפסות, מקדש רעמסס השני באבו סימבל, קבר תות אנך אמון ועוד.
התפתחות תרבותית דומה היתה גם בסין ובעמק האינדוס בהודו, באלף השלישי לפנה"ס. בסין התפתח הכתב בסביבות 1,600 לפנה"ס, ובהודו התפשטו תרבויות האראפה ומוהנג'ו-דארו על פני כ-1.3 מיליון קמ"ר (בסביבות 2,500 עד 1,500 לפנה"ס), והביאו עמן כתב, כבישים, היררכיה שלטונית, אומנות ואדריכלות.

גם באירופה התפתחה תרבות מתקדמת באי כרתים: התרבות המינואית, שהופיעה בסביבות 3,000 לפנה"ס. כיוון שכרתים שוכן באמצע הים האגאי, הוא היה מרכז העניינים באזור הים התיכון. המינואים פיתחו כתב באופן עצמאי (ליניארי איי וליניארי בי), עיבדו ברונזה ונחושת, בנו מבנים (שהנודע בהם הוא ארמון קנוסוס) והקימו מערכות ניקוז וביוב – מה שלא היה קיים אפילו בלונדון של המאה ה-19.
התרבות המינואית התפשטה לכיוון יוון וטורקיה של היום, ומשם החלה התרבות המערבית המוכרת לכולנו. ביוון העתיקה החלה התרבות המיקֶנית בסביבות 1,600 לפנה"ס, ומאז נודעה בפילוסופיה, במתמטיקה באומנות ובאדריכלות שלה.
ביבשות אמריקה החלו תרבויות להתפתח סביב ערים מרכזיות רק אחרי 1,500 לפנה"ס, כשגידולי התירס הפכו למזון העיקרי באזור. התרבויות המפותחות ביותר היו באמריקה המרכזית והדרומית, כגון המאיה, האצטקים והאינקה. המאיה השתמשו בכתב ציורים ובמתמטיקה מתקדמת כבר ב-300 לספירה, והקימו ערים בנות עשרות אלפי תושבים.
העיר שהשפיעה על תרבות אמריקה המרכזית כולה, היתה טאוטיהואקאן האצטקית, שהגיעה לשיאה ב-600 לספירה עם 125,000 תושבים, לצד ערים כגון טנוצ'טיטלאן וצ'ולולה (עם פירמידת קווצאל-קואטל). טאוטיהוקאן השפיעה גם על תרבות המאיה (בערים כגון קופאן, טיקאל, צ'יצ'אן איצָה). במקביל התפתחה תרבות האינקה באמריקה הדרומית, בערים כגון טיוואנאקוּ המסתורית, ליד אגם טיטיקקה, וכן במצודת מאצ'וּ פיצ'וּ המפורסמת.

🙂
מה שטוב פה זה שתמיד לומדים משהוא חדש – זה נהדר!
תודה 🙂
+זמן רב לפני שנכתב ה- סיכום הזה ידעהו שהומו סאפיינס הרבה יותר קדום. אבל זה לא הקשקוש היחידי ב"סיכום" הזה
מזל שמצאת לפחות טעות אחת, אחרת לא היית נהנה